M61 וולקן – הבדלי גרסאות

'''M61 וולקן''' הוא [[תותח גאטלינג]] [[תותח רב קני|רב קני]], לרוב שישה-[[קנה (נשק)|קני]], היורה [[קליע]]ים ב[[קליבר|קוטר]] 20 מ"מ (לפי כללי המינוח הצבאי, מקוטר זה ומעלה הקליעים מכונים "[[פגז]]ים"). הוולקן מורכב על פלטפורמות רבות, בהם [[מטוס קרב|מטוסי קרב]] (כגון ה-[[F-15]] וה-[[F-16]]), [[רכב קרבי משוריין]] (כגון ה-[[M-163 מחבט]]) ו[[ספינת מלחמה|ספינות מלחמה]]. הוא מורכב על מטוסי [[חיל האוויר האמריקאי]] במשך למעלה מיובל, ושימש בהצלחה גם את מטוסי [[חיל האוויר הישראלי]]. התותח מופיע לבד או במערכת משולבת של מספר תותחים ואמצעים נוספים כגון [[פלנקס (מערכת נשק)|פלנקס]].

 

בסוף [[מלחמת העולם השנייה]], שקל [[הכוחות המזוינים של ארצות הברית|צבא ארצות הברית]] אפשרויות חדשות עבור [[מטוס קרב|מטוסי הקרב]] שלו. המעבר להנעת [[מנוע סילון|סילון]], שהקנתה למטוסים מהירויות שלא נראו בעבר, הפך את המקלע הישן ללא יעיל. זאת משום שכדי לפגוע במטוס מהיר יש צורך בקצב וכמות אש גדולים מאוד.

 

אחרי פתרון הבעיה הזאת, לא סבל הוולקן M61A1 מבעיות קשות נוספות ובזכות אמינותו נהפך לתותח הראשי בכוחות האוויר של ארצות הברית ל-50 השנים הבאות.

 

כאמור, תותח ה-M61 הוא נשק אוטומטי מטיפוס גאטלינג: כל אחד מששת הקנים יורה פעם אחת במהלך סיבוב צבר הקנים. ריבוי הקנים מספק קצב אש גבוה ביותר (כ-100 קליעים לשנייה) ומגדיל את זמן החיים של הנשק על ידי צמצום שחיקת והתחממות הקנה עקב ירי (כל קנה נח בזמן ששאר הקנים יורים). הזמן הממוצע בין מעצורים הוא כ-10,000 יריות.

על אף שדגם M61 לא נכנס לשירות, אלא רק יורשו, ה-M61A1, ברוב המקומות משמיטים את הציון A1. לכן, כאשר רושמים "M61 וולקן" הכוונה היא בדרך כלל ל"M61A1 וולקן".

 

רוב הגרסאות של M61 שנועדו למטוסים הן חשמליות: מרכב צבר הקנים מסתובב באמצעות [[מנוע חשמלי]], שמקבל את כוחו ממנוע המטוס. ישנה גרסה של הוולקן בה הכלי מניע את עצמו באמצעות ניצול גזי הפליטה של ארבעה מששת קניו. גרסה זאת נקראת '''GAU-4''' ואילו בצבא ארצות הברית היא מצוינת כ-M130. אמנם מערכת זו שוקלת כ-4.54 ק"ג יותר מה-M61, אולם היא איננה תלויה במקור כוח חיצוני.

 

גרסה קלה יותר של הוולקן, ה-'''M61A2''', זהה מכנית ל-M61A1 אך בעלת קנים דקים יותר, המפחיתה את המשקל הכולל ל-91.6 ק"ג (202 ליברות).

 

קצב האש האופייני של הוולקן הוא כ-6,000 קליעים בדקה, למרות שמספר גרסאות, כגון אלה שבמטוסי ה-'''AMX International''' ו-'''F-106 Delta Dart''', מוגבלות לקצב נמוך יותר, ולאחרות אפשר לברור בין 4,000 ל-6,000 קליעים בדקה.

 

עד לסוף שנות השמונים, ה-M61A1 הוזן בעיקר ב[[תחמושת]] מסדרת M50, שבה פגז אופייני שקל 100 גרם ונורה ב[[מהירות לוע]] של 1,035 מטר לשנייה. הפגזים באים במספר סוגים: פגז רגיל, חודר-שריון (API), נפיץ (HEI) ופגז לאימונים.

 

ב-[[1988]] פותח פגז חדש, שסומן PGU-28, וכיום הוא הפגז הסטנדרטי ב[[חיל הים האמריקאי]] (US NAVY) וב[[חיל האוויר האמריקאי]] (USAF). פגז זה תוכנן על מנת שהגרר יהיה נמוך יותר ובכך תוגדל מהירות הלוע שלו, שעולה ל-1,052 מטר לשנייה. פגז זה הוא חודר-שריון למחצה המשלב רש"ק נפיץ, שסיפק שיפור ניכר בטווח, בדיוק ובכוח של המערכת על פני פגז ה-M-56A3 הנפיץ הישן יותר. לפגז החדש יש חסרון על הפגז הישן: הוא פחות אמין ומועד יותר לתקלות מסוכנות (פיצוץ מוקדם של ראש הקרב). דו"ח של חיל האוויר האמריקני ציין שאירעו 24 מקרים של פיצוץ מוקדם (שרובם גרמו נזק רציני) במהלך 12 שנות שירותו, לעומת 2 מקרים בלבד במשך היובל ששרת פגז ה-M56 הישן. הדו"ח העריך לפי נתונים אלה שהסיכוי לכשל או מעצור בתחמושת הוא פי 80 יותר גדול מזה שמותר על פי התקן בחיל.

 

למרות אמינותו הרבה וקצב האש האדיר שלו, בשנים האחרונות נמתחה ביקורת על הוולקן על כך ש"ביצועיו מוגבלים".

 

מספר מומחים חושבים שלמרות כוח האש הגדול שלו, חסרונו של התותח המסתובב הוא הזמן שלוקח לנשק להאיץ למהירות הסיבוב המקסימלית שלו (כחצי שנייה). כתוצאה מכך, מטח של שנייה אחת יורה רק 70-75 קליעים. מספר מומחים חושבים שאין בכך כדי ליצור יתרון על תותחים אוטומטיים תופיים דוגמת ה'''ADEN/DEFA''' 30mm (קליבר 30 מ"מ), שיצדיק את התוספת הרבה בסיבוכיות ובמשקל.

 

תותח ה-M61A1 וולקן מותקן על מטוסי הקרב הבאים:

<!--טבלאות נועדו להצגת מידע טבלאי, לא לסידור טקסט על המסך. בשביל זה יש CSS. -->

בנוסף לוולקנים המותקנים ישירות על המטוס במהלך ייצורו, ישנם גם [[פוד]]י וולקן נתיקים, שניתן להתקינם על המטוס בתנאי שדה. ישנן שתי גרסאות לפודים חיצוניים של הוולקן: פוד חיצוני (בלועזית Pod) הוא מרכב נתיק, שעליו מותקנת מערכת הנשק, וממנו היא פועלת באופן אוטונומי בהתאם לפקודות מהמערכת שעליה מותקן הפוד. שתי הגרסאות לכננת של הוולקן, ה-'''SUU-16/A''' (תחת הציון הצבאי M12) והגרסה המשופרת '''SUU-23/A''' (תחת הציון הצבאי M25) פותחו ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות השישים]]. הפוד הראשון השתמש בטורבינה שמסובבת על ידי זרמי אוויר כדי לספק כוח למנוע, אך דבר זה יצר יותר מידי כוחות גרר במהירויות גדולות, ואילו במהירויות נמוכות לא סיפק מספיק כוח כדי לסובב את הוולקן מספיק מהר מאחר שזרם האוויר היה חלש. ה-'''SUU-23/A''' השתמש בגרסה '''GAU-4''' של הוולקן שמספק כוח לעצמו, מתוגבר במאיץ חשמלי שנועד לתת לו את הסיבוב המהיר הראשוני. שני הפודים פולטים החוצה תרמילים ריקים במקום לאכסן אותם בפנים. שני סוגי הפודים מכילים כל אחד 1200 קליעים כמאגר תחמושת לוולקן ושוקלים כ-732.6 ק"ג ו-780.2 ק"ג בהתאמה. הפודים שירתו ב[[מלחמת וייטנאם]] אך סבלו מבעיה חמורה של חוסר דיוק. הבעיה רק התגברה מאחר שהתקן המחבר את הפוד למטוס לא יכול היה לעמוד ברתע והוסט בגלל הירי.

 

ה-M61A1 וולקן הוא הבסיס למערכת ה"[[פלנקס (מערכת נשק)|פלנקס]]" US Navy Mk 15 Phalanx CIWS המשמש כתותח אוטומטי מיוצב ומערכת נגד [[טיל]]ים בספינות [[חיל הים האמריקאי]] ו[[חיל הים הישראלי]].

 

[[קובץ:M163-hatzerim-2.jpg|ממוזער|250px|תותח וולקן מותקן על נגמ"ש M113 המשמש כתותח [[נ"מ]] מתנייע. המערכת מכונה בצה"ל "חובט"]]

 

{{מיזמים|ויקישיתוף=M61 Vulcan}}

* [[מקלע]]

* [[מטוס קרב]]

 

* [http://www.fas.org/man/dod-101/sys/ac/equip/m61.htm תותח אוטומטי GAU-4 20mm Vulcan - M61A1/M61A2 20mm Automatic Gun], באתר FAS

* [http://images.google.co.il/images?svnum=10&hl=iw&lr=&q=m61a1 תמונות נוספות של הוולקן], ב[[גוגל תמונות]]

 

[[קטגוריה:תותחים אמריקאיים]]