ארוחת בוקר על הדשא – הבדלי גרסאות

'''ארוחת בוקר על הדשא''' (ב[[צרפתית]]: Le Déjeuner sur l'herbe.; בתרגוםתרגום מילולי: "ארוחת צהריים על הדשא") הוא [[ציור שמן]] על בד של ה[[צייר]] ה[[צרפת|צרפתי]]י [[אדואר מאנה]]. הוא מתאר דמות [[אישה|נשית]] [[עירום|עירומה]] שלצידה שני גברים[[גבר]]ים לבושים, סועדים בגןב[[גן (נוי)|גן]].

הציור הוצג לראשונה בסלוןב"סלון הדחויים" ב[[פאריספריז]] בשנת [[1863]], ועורר מחלוקת חריפה. עד אז היה מקובל לתחום ציור של עירום נשי במסגרתבהקשרים [[תנ"כיתך|תנ"כיים]], [[מיתולוגיה|מיתולוגיתמיתולוגיים]] או סיפוריתסיפוריים. בפעםבתמונה הראשונהזו הוצג בפאריסלראשונה עירום נשי בהקשר יומיומי, נטול כל הצהרה מפורשת חברתית או פוליטית. המבקרים לא קיבלו את ערך החופש האמנותי, ותפשותפשו את היצירה כבלתי מהוגנת וכבלתי לגיטימית. אחת הסיבות לכך היה המבט שהאישה העירומה מיישרת אל עבר הצופה; סוג כזה של ציור לא היה נהוג בתקופה זו, ונחשב לזלזול וחוסר מקצועיות. בנוסף ניכר בתמונה זלזול של המעמד ה[[בורגנות|בורגני]] באוכל הזרוק, דבר שעורר התנגדות.

ה[[קומפוזיציה]] משולשת וסגורה. [[נקודת מגוז|נקודת המגוז]] הינההיא בפיסת השמיים בקצה קרחת היערה[[יער]] שבחלקו העליון הציור (בערך מעל לשואבת המים).

היצירה עוסקת בפעילות [[פנאי]] יומיומית של המעמד הבורגני בצרפת., נושא זה העסיקשהעסיק את ה[[אימפרסיוניזם|אימפרסיוניסטים]] רבות.

[[אימפרסיוניזם]]האימפרסיוניזם מתבטא גם בהשטחת הדמויות, סגנון אשר הושפע מן ה[[אמנות יפנית|אמנות היפנית]] (ההדפס היפני). ביצירה זו, לצד הדמויות במרכז שצויירו באופן מדוייקמדויק ומלוטש, נראים פרטי העציםה[[עץ|עצים]] שמסביב מטושטשים בסגנון אימפרסיוניסטי.

האומן ניסה לתאר שינויים בפוקוס, בקרובבקירוב וברחוקובריחוק מן הדמויות (בניסיוןבדומה לחקותלפעולת את המצלמהה[[מצלמה]]).

מאנה יצר עבודות שנחשבו לפרובוקטיביות ועוררו שערוריות. עבודותיועבודה גרמוזו גרמה לאי נוחות בקרב ה"[[נובו-רישים ריש]]ים" של [[המאה ה-19]] ב[[פאריס]]בפריז, משתי סיבות.הן האחת,בשל האישה עירומה ואילו שנילצד הגברים לבושים; השניה, האישהוהן משום שהאישה אינה משפילה את עיניה, אלא מיישירה את מבטה אל הצופה. הקהל שהגיע למוזיאון הבין שלא מדובר בעירום סימבולי, אלא באישה רגילה, בת תקופתם. העירום היה נוכח, קונקרטי, והאישה אמיתית. הדבר נגע בעצב חשוף של הגברים בני המעמד הבורגני וחשף את אופיו הבלתי מוסרי של [[העידן היפה]]: גברים בורגנים רבים נהגו לפקוד מועדוני [[זנות]] ו[[בורדל]]ים ולעסוק בסחר חליפין מיני. הציור מציב מעין מראה מול פניהם, וזאת בסיטואציה בלתי נוחה - במרחב הציבורי, בבילוי מהוגן במוזיאון בחברת נשותיהם, ילדיהם ולעתים אף מעסיקיהם. מאנה היה מודע לכך ובחר לבטא בעבודתו מחאה חברתית.