חיל הגנת האוויר והחלל של רוסיה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ r2.7.2) (בוט משנה: ru:Войска воздушно-космической обороны |
Superzohar (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
שורה 5:
על פי התכנית לרפורמה צבאית כוללת בכוחות המזוינים, החיל שפעל ברמה חצי מבצעית נכנס לפעילות מבצעית ב-[[1 בדצמבר]] [[2011]]<ref>[http://www.vesti.ru/videos?vid=380053 В российской армии появился новый род войск - חיל חדש הוקם בצבא רוסיה],[http://www.vesti.ru/ vesti.ru]</ref>.
==היסטוריה==
==היסטוריה==
סוכנות החלל הצבאית הוקמה לראשונה בשטחי [[ברית המועצות]] בשנת [[1955]], כאשר ממשלת ברית המועצות החליטה לבנות אתר מחקר, שלימים התפרסם בעולם כ[[קוסמודרום בייקונור]], הגוף שהוקם הוכפף למשרד ההגנה הסובייטי.
בשנת 1957, לקראת השקת ה[[ספוטניק]] הוקם פיקוד שליטה ובקרה ומינהל בקרת החלל (כיום - המרכז הניסויי העיקרי לבקרת אמצעי החלל על שם טיטוב, Главный испытательный центр испытаний и управления космическими средствами имени Г. С. Титова) . באותה שנה בעיר [[מירני]] ב[[מחוז ארכנגלסק]] החלה בנייתו של בסיס צבאי, המיועד לשיגורי טילים בליסטיים בין יבשתיים (טילים מונחים), מדגם R-7 ואחרים - בסיס שהפך ל[[קוסמודרום פלסצק]].
ב-[[4 באוקטובר]] [[1957]] שוגר הלוויין המלאכותי הראשון, "PS-1", וב-[[12 באפריל]] [[1961]] בוצעה הטיסה הראשונה המאוישת של החללית "ווסטוק" עם הקוסמונאוט [[יורי גגארין]] בסיפונהּ. מאז, כל התוכניות המקומיות והבינלאומיות לשיגורי חלל בוצעו בהשתתפות ישירה של יחידות צבאיות.
בשנת 1964, על מנת לרכז את פעולות החלל בייצור רכיב חלל חדשים, כמו גם בנושאים תפעוליים של רכב החלל הוקם המינהל המרכזי לאמצעי החלל (Центральное управление космических средств). בשנת [[1970]] אורגן מחדש כמינהל ראשי (Главное управление космических средств) הכפוף ל[[חיל הטילים האסטרטגיים של רוסיה|חיל הטילים האסטרטגיים]]. עד שנת 1981, המרכז היא אחראי לפיתוח ויישום של מערכות השיגור לחלל.
בשנות ה-70 המאוחרות הופיעו סימנים להתדרדרות בתפקוד חילות השיגור השונים ובנסיבות אלה, משרד ההגנה של ברית המועצות החליט בשנת 1981 על הכפפת המינהל הראשי לאמצעי החלל ישירות ל[[המטה הכללי הרוסי|מטכ"ל]]. בשנת 1986 המינהל הפך המינהל לשליטה באמצעי החלל (Управление начальника космических средств). בשנת 1992 הוא הפך לכוחות החלל צבאיים (Военно-космические силы), שהיה לחלק ממפעילי אתר השיגור בייקונור, פלסצק וסבובודני (1996), הכוחות היו אחראים גם המרכז העיקרי לפיקוד ובקרה של רכיבי חלל ע"ש טיטוב, הממוקם 40 קילומטרים מזרחית למוסקבה - ב[[גוליצינו-2]] (הידוע גם בשם אובייקט 413 או קראסנוזנאמנסק). יחידות של כוחות החלל היו גם באולנגורסק ובכפר לחטוצי ב[[מחוז לנינגרד]].
בשנת 1997, הכוחות היו לחלק מ[[חיל הטילים האסטרטגיים של רוסיה]].
בהתחשב בתפקיד הגדל והולך של מערכות החלל במערכת הביטחונית הצבאית והשפעתן על הביטחון הלאומי של רוסיה, ההנהגה הפוליטית והמדינית של [[רוסיה]] החליטה בשנת 2001 להקים על בסיס כוחות החלל הצבאיים, עוצבות ויחידות ולהכפיפן לזרוע עצמאית - חיל החלל הרוסי. על חיל החלל הוטל לפעול לשיתוף פעולה הדוק של מפעלי תעשיית החלל הרוסית, תוך הבטחת הייצור והפיתוח של התעשייה הרוסית בנושא ה[[חלל]].
ב-2010 קרא הנשיא מדבדב להקים גוף שיהיה אחראי על כל תחום החלל וההגנה האווירית ברוסיה.
בדצמבר 2011 בוטל החיל ויחידותיו הוכפו ל[[חיל הגנת האוויר והחלל של רוסיה]], המפעיל במקומו את תעשיית החלל הצבאית וההרתעה מפני טילים.
==הערות שוליים==
| |||