מבצע ברק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 6:
בתחילת מרץ 1948 גובשה במפקדת ההגנה תוכנית ד' שעיקרה היה מעבר מאסטרטגיה הגנתית לאסטרטגיה התקפית. במסגרת התוכנית פעלו חטיבות ההגנה ליצירת רצף טריטוריאלי יהודי בשטח שהוכר כמדינה היהודית על פי תוכנית החלוקה ויצירת מצב שייקל על הכוחות לקדם את פלישת צבאות ערב.
שתי חטיבות של ההגנה פעלו באזור דרום הארץ: חטיבה 12 ("חטיבת הנגב") שהייתה אחראית על המרחב מדרום לציר [[מג'דל]] (כיום [[אשקלון]]) -[[פלוג'ה]], וחטיבה 5 ("חטיבת גבעתי") שהייתה אחראית על השטח מצפון לציר זה. ערב [[חיל המשלוח המצרי|הפלישה המצרית]] הצפויה היו שתי החטיבות עסוקות בהשלמת תוכנית ד'. חטיבת הנגב מנתה כ-800 לוחמים ואילו בחטיבת גבעתי היו כ-3000 לוחמים. שתי החטיבות סבלו ממחסור בציוד ורק לחלק מהחיילים ניתן נשק אישי.{{הערה|[[אלון קדיש]] (עורך), ''' מלחמת העצמאות תש"ח - תש"ט : דיון מחודש''', 2004, עמ' 431-429.}} בחזית הדרום כללה תוכנית ד' שתי מטרות אסטרטגיות: לייצר ולבצר את קו היישובים היהודיים ולהטריד את הכוחות המצריים הנעים צפונה ולבלום את התקדמותם. דרכי הפעולה היו טיהור המרחב מנוכחות ערבית, ביצור היישובים היהודיים הסמוכים לציר ההתקדמות הצפוי של הצבא המצרי וניהול פשיטות הטרדה על הציר המצרי.{{הערה|
בתחילת חודש מאי 1948 החלו שתי החטיבות לפעול ליישום חלקה הראשון של התוכנית, כל אחת בגזרתה. חטיבת גבעתי פעלה במטרה להשתלט על "מושבות יהודה, דרום יהודה וצפון הנגב". במסגרת זו יצאה החטיבה יחד עם גדוד מחטיבת הנגב למבצע ברק שנועד לפעול לטיהור מהיר ("[[ברק]]") של המרחב שבאחריותה במטרה ליצור מכשולים וקווי הגנה נגד הצבא המצרי, לחזק את האחיזה במרחב ובדרכי התחבורה, למנוע מהצבא המצרי בסיסים חשובים בהם יוכל להתבסס ולעורר בהלה ודה-מוראליזציה בשורות "האויב" ובכך לשבש ולמנוע את תוכניותיו. בשלב ראשון תקפה החטיבה כפרים באזור [[מג'דל]]-[[איסדוד]]-[[יבנה]]. בשלב השני נכבשו הכפרים בציר [[ברייר]]-[[כאוכבה]].
| |||