יהדות פרנקפורט – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
מ ←ימי הביניים: קישורים פנימיים |
||
שורה 9:
החל מסוף המאה השתים עשרה התקיימה בפרנקפורט שרשרת של תלמידי חכמים ומורי הוראה, שהראשון בהם הוא ר' שמעון הדרשן, בעל ה'[[ילקוט שמעוני]]'.
בשנת [[1241]] התחולל [[טבח]] בקהילה שמנתה אז כמאתיים יהודים, כנראה בעקבות חילוקי דעות על רקע [[המרת דת]]ו של צעיר יהודי. שמותיהם של 59 קורבנות שמורים ב'[[ממורבוך]]' (ספר הנפטרים) של קהילת [[מגנצא]]. לאחר הפסקה קצרה חזרו היהודים לשבת בפרנקפורט, ואמנה משנת [[1265]] ערבה לביטחונם, אם כי בתנאים מגבילים ביותר. בשנת [[1270]] נמצא שוב רובע יהודי וכן [[בית עלמין]] – ששימש עד [[1829]]. ה[[מצבה|מצבות]] הישנות ביותר בבית העלמין הן משנת [[1272]].
בשנת [[1349]] העביר [[קארל הרביעי]] את הזכויות על יהודי העיר ורכושם לידי שלטונות העיר תמורת עשרים אלף מארק, ובאותה שנה התחולל הטבח השני ביהודי העיר. הקהילה הושמדה והרובע היהודי נשרף, ולא שוקם עד שנת [[1360]].
שורה 17:
ב-[[22 באוגוסט]] [[1614]] פרצה בפרנקפורט 'התקוממות הגילדות' בראשותו של [[וינצנץ פטמילך]] נגד מוסדות העיר, אך התקוממות זו הפכה במהירות לפשיטה על הרובע היהודי. 1390 חברי הקהילה הסתתרו בבית העלמין הישן, אך לבסוף איפשר פטמילך ליהודים לעזוב את העיר בשלום, אם כי בחוסר כל. במהרה התערב הקיסר [[מתאוס]] בהתקוממות וכחלק מן הדיכוי איפשר ליהודים לשוב לעיר תחת ליווי. פטמילך נלכד, והוצא להורג בפברואר [[1616]]. רבנות העיר הכריזה על י"ט אדר כ"פורים וינץ" על שמו של וינצנץ פטמילך, שנחגג בקהילה שנים רבות. לאחר מעשה זה, משנת 1616 ואילך התנוסס על שער הרובע היהודי הכיתוב 'בחסות הוד מעלתו הקיסר הרומי והאימפריה הקדושה'.
מכאן ואילך לא גורשו היהודים שוב מפרנקפורט. תחת זאת החלה תקופה של מעורבות גוברת והולכת בכלכלת העיר וב[[מסחר]]. מרבית היהודים עסקו ב[[כסף (אמצעי תשלום)|כספים]], במסחר ב[[בגד]]ים וב[[כלי]]ם משומשים (כיוון שנאסר עליהם באופן גורף לעסוק בייצור), ובמסחר ב[[פרי|פירות]] וכדומה. עדות לשגשוג שנחלו יהודי פרנקפורט ניתן למצוא בכך שלמרות המיסים הכבדים עד מאוד שהושתו עליהם, המשיכה הקהילה להתקיים.
===האמנציפציה===
| |||