הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:AlexJilitsky/ארגז חול/מדריד"

עם נפילתה של [[טאיפה (ממלכה מוסלמית)|טאיפת]] טולדו לידי אלפונסו השישי, מדריד נמסרה לכוחות הנוצריים ללא קרב, כחלק מכניעתה של הטאיפה. העיר ופרבריה נבלעו ב[[ממלכת קסטיליה]] ושטחי הכתר הנוצרי. הנוצרים גירשו את המוסלמים ממרכז העיר והשאירו ב[[שכונת מצוקה|שכונות העוני]] שבפרבריה אוכלוסיה [[מורים|מורית]] שהחליפה את התושבים ה[[מוזערבים]] שהתגוררו שם קודם לכן. בעיר התקיים גם רובע [[יהדות|יהודי]], באזור שלימים הפך לשכונת לוופייס (Lavapiés). במהלך המאה הבאה, מדריד עדיין סבלה ממתקפות מצד הכוחות המוסלמים החדשים בחצי האי, בהם ה[[מוראביטון]], ששרפו את העיר בשנת [[1109]] ו[[אל-מוואחידון]] שצרו על העיר במשך תקופה קצרה בשנת [[1197]]. לאחר הניצחון הנוצרי ב[[קרב לאס נאבאס דה טולוסה]], נהדף השלטון המוסלמי לצמיתות ממרכז חצי האי.
 
בתקופה זו התרחשו שני אירועים שהשפיעו על התפתחותה של הנצרות במדריד: "גילויה" של התמונה של הבתולה מאלמודנה וחייו של [[איזידור הפועל]], שמאוחר יותר הוכרז כ[[קדוש מגן|קדוש המגן]] של העיר. בשנת [[1123]] הוכרזה מדריד באופן רשמי כ[[עיירה]], וכבכל עיירה בקסטיליה הוקמו בה מוסדות עירוניים. בשנת [[1152]] המלך [[אלפונסו השביעי, מלך לאון|אלפונסו השביעי]] קבע את גבולות העיירה ושטחיה, בין [[נהר גואדאראמה]] ו[[נהר חראמה]]. בשנת [[1188]] זכתה מדריד לראשונה לנציגות בממשלת קסטיליה ובשנת [[1202]] העניק המלך [[אלפונסו השמיני, מלך קסטיליה|אלפונסו השמיני]] צ'ארטר עירוני לעיר שהסדיר את פעילות המועצה העירונית, שסמכויותיה הורחבו עוד יותר בשנת [[1222]] על-ידי המלך [[פרננדו השלישי, מלך קסטיליה|פרננדו השלישי]]. השלטון בעיירה היה נחלתם של כל תושבי העיר שהתאספו בועידות פתוחות עד שנת [[1346]], אז שונתה שיטת השלטון על-ידי [[אלפונסו האחד-עשר, מלך קסטיליה ולאון|אלפונסו האחד-עשר]] ונקבעה מועצה מקומית שהורכבה מעשירי העיירה.
Con la caída del reino taifa de Toledo en manos de Alfonso VI de León y Castilla, la ciudad fue tomada por las fuerzas cristianas en 1085 sin resistencia, probablemente mediante capitulación. La ciudad y su alfoz quedaron integrados en el reino de Castilla como territorios de realengo. Los cristianos sustituyen a los musulmanes en la ocupación de la parte central de la ciudad, quedando los barrios periféricos o arrabales, que en el periodo anterior eran habitados por una comunidad mozárabe, como morería. También existió una judería en el entorno del que sería más tarde barrio de Lavapiés.42 Durante el siguiente siglo, Madrid sigue recibiendo embates de los nuevos poderes musulmanes de la península, los almorávides, que incendian la ciudad en 1109 y los almohades, que la someten a sitio en 1197. La victoria cristiana de Las Navas de Tolosa aleja definitivamente la influencia musulmana del centro de la península.
 
אף כי מדריד תמכה בשלטונו של [[פדרו הראשון, מלך קסטיליה|פדרו הראשון]], הרבו גם בני [[כתר קסטיליה#המאות ה-14 וה-15: שלטון בית טרסטאמרה|בית טרסטאמרה]] לשהות במדריד, ששפעה בשטחי ציד נוחים ואיכותיים. אלפונסו האחד-עשר הזכיר בספר הציד שלו את מדריד כ"מקום טוב לחזירים ודובים", ויתכן שזהו מקורו של הדב ב[[מגן (הרלדיקה)|מגן]] העיר מדריד. באותה תקופה התקיים ויכוח משפטי בין העיירה לבין הכנסיה, שהסתיים בהסכם פשרה במסגרתו שולב עץ תות במגן העיר, לצד הדב ושבעת הכוכבים המייצגים את [[הדובה הגדולה]]. הדב ועץ התות נותרו סמלה של העיר מדריד עד היום. בשנת [[1309]], תחת שלטונו של [[פרננדו הרביעי, מלך קסטיליה|פרננדו הרביעי]], התכנס לראשונה [[הקורטס של קסטיליה]] במדריד. התכנסויות נוספות נערכו בעיר ב-[[1329]], [[1339]], [[1391]], [[1393]], [[1419]] ופעמיים ב-[[1435]]. לאחר איחוד הממלכות הספרדיות תחת כתר משותף, התכנסו הקורטסים במדריד בתדירות גבוהה אף יותר.
De esta época proceden dos destacados hechos religiosos que marcan el desarrollo de la personalidad del cristianismo popular de Madrid: el «descubrimiento» de la imagen de la Virgen de la Almudena y la vida de Isidro Labrador, que más tarde sería canonizado.43 La ciudad va prosperando y recibe el título de villa en 1123.44 Siguiendo el esquema repoblador habitual en Castilla, Madrid se constituye en concejo, cabeza de una comunidad de villa y tierra, la comunidad de villa y tierra de Madrid. El gobierno de la ciudad recae en todos los madrileños con el rango de vecinos, reunidos en concejo abierto hasta que en 1346, el rey Alfonso XI implanta el regimiento, en el cual ya sólo representantes de la oligarquía local, los regidores, gobiernan la ciudad. En 1152, el rey Alfonso VII estableció los límites de la comunidad de villa y tierra, entre los ríos Guadarrama y Jarama. En 1188, una representación de Madrid participa por primera vez en las Cortes de Castilla. En 1202, Alfonso VIII le otorgó su primer fuero municipal, que regulaba el funcionamiento del concejo, y cuyas competencias fueron ampliadas en 1222 por Fernando III el Santo.
 
עם פריצתה של [[מלחמת הקהילות של קסטיליה]] בהנהגתו של [[חואן זפאטה]], מדריד הצטרפה למרד נגד [[קרלוס הראשון]], אך לאחר התבוסה בואיאלאר, העיר סבלה ממצור בידי חיילי הכתר. למרות התמרדותה של מדריד, החליט [[פליפה השני, מלך ספרד|פליפה השני]], יורשו של קרלוס הראשון, להקים את עיר בירתו במדריד ב-[[12 בפברואר]], [[1561]]. החלטה זו הייתה אקוטית בהיסטוריה של מדריד, שהפכה לעיר מרכזית בהשפעתה על ממלכת ספרד כולה. מדריד שמרה על מעמדה כעיר הבירה מאז ועד היום, פרט לתקופה קצרה בשנים [[1601]] - [[1606]], בהן נדדה הבירה ל[[ואיאדוליד]].
A pesar del apoyo madrileño a Pedro I, posteriormente los soberanos de la casa de Trastámara residirían con frecuencia en la villa debido a la abundancia y calidad de sus cotos de caza, a la que son muy aficionados. Antes incluso, ya el libro de Montería de Alfonso XI anotaba: «Madrid, un buen lugar de puerco y oso», y posiblemente de esa característica derivaba el escudo que las huestes madrileñas llevaron a la batalla de las Navas de Tolosa.45 Posteriormente, un prolongado pleito entre el Ayuntamiento y la Iglesia, acabó con un acuerdo de reparto de pastos para ésta y pies de árbol para aquél, con lo que un árbol fue incorporado al escudo junto al oso u osa y las siete estrellas de la constelación homónima.45 La identificación del árbol con el madroño es más oscura, más allá de la homofonía con el nombre de la ciudad. Es habitual llamar a Madrid la ciudad del oso y el madroño.
Véase también: Escudo de Madrid
 
Las Cortes de Castilla se reúnen por primera vez en Madrid en 1309 bajo el reinado de Fernando IV, y con posterioridad en 1329, 1339, 1391, 1393, 1419 y dos veces en 1435. A partir de la unificación de los reinos de España bajo una Corona común, las Cortes se convocaron en Madrid con mayor frecuencia.
 
En la Guerra de las Comunidades, a la cabeza de su regidor Juan de Zapata, Madrid se une a la sublevación contra Carlos I (1520)46 pero tras la derrota de los comuneros en Villalar, la villa es asediada y ocupada por las tropas reales. A pesar de todo ello, el sucesor de Carlos I, Felipe II decide instalar la corte en Madrid el 12 de febrero de 1561 (451 años).47 Este hecho sería decisivo para la evolución de la ciudad y haría que los avatares del país y la monarquía, en mayor o menor medida, influyeran en el destino de la ciudad. Salvo un breve periodo entre 1601 y 1606 en que la corte se traslada a Valladolid, la capitalidad será consustancial a Madrid desde entonces. Una famosa expresión indicaba esa identidad: «sólo Madrid es corte», lo que, de forma conceptista, también se entendía al revés: «Madrid es sólo corte».48
 
===תקופת ההשכלה===