הבדלים בין גרסאות בדף "שלום נח ברזובסקי"

רוב חסידי סלונים קיבלו אותו כמנהיגם, בשנת [[תשמ"א]], עוד בחיי חותנו, בסמוך לפטירתו. כיהן כאדמו"ר במשך כעשרים שנה. חלק אחר התפצל ל"חסידות סל'''א'''נים".
עוד בחיי חמיו עמד בנשיאות [[החינוך העצמאי]] ו[[ועד הישיבות]] והיה חבר ב[[מועצת גדולי התורה]], והיה מחבר ההנהלה הבכיר שכלל את [[הרב שך]], [[הפני מנחם]] ואותו שהיו המחליטים העיקריים באגודת ישראל{{הערה|שלושתם היו מתכנסים מדי שבוע לאסיפה על החלטות דחופות. פורום יותר נרחב כלל גם את הרב [[ברוך שמעון שניאורסון]].}}. שימש כנשיא [[ישיבת אופקים]]. לא השתתף במחלוקת סביב הפיצול בין [[דגל התורה]] לבין [[אגודת ישראל]] ואמר לחסידיו בהקשר זה: "והמשכיל בעת ההיא ידום".
 
השקפתו על הנהגת הציבור החרדי הייתה דומה להשקפת [[הרב שך]]{{כלומר?}}, והרב שך העריכו והיה מעביר אליו החלטות הנוגעות לציבור החרדי{{מקור}}. עם זאת בנושא נתינת שטחים לערבים היה נחרץ בדעתו נגד, בניגוד לדעתו של הרב שך. לאחר שחרור ירושלים ב[[מלחמת ששת הימים]] נשא דרשה על חובת ההודאה לה' על נס ההצלה ועל הטובה שהחזיר ה' ליד ישראל את [[הכותל המערבי]].