בריכת השילוח – הבדלי גרסאות

<span style="color: ColorName;">שרידים מימי בית ראשון</span>חלק מהחוקרים הסיקו כבר בעבר כי מפעלו של חזקיהו להבאת מי מעיין הגיחון אל תוך העיר הסתיים בברכת אל חמרה – היום גן ירק פורח הממוקם ממש מעל שרידי הבריכה מימי בית שני ומכסה אותה. ברכה זו נבנתה על ידי סגירת עמק הגיא המרכזי בסכר. ייתכן שברכה זו שימשה שנים רבות לפני חזקיהו כמאגר מים של מי נגר עילי, ומאז חציבת הנקבה קיבלה את מימי הגיחון באמצעות נקבת השילוח. ברכה זו נזכרת בספר נחמיה: "ואת חומת ברכת הַשֶּׁלַח לגן המלך ועד המעלות היורדות מעיר דויד" (ג טו). מן הבריכה הזו לא נחשפו שרידים ברורים. אלה עשויים להתגלות אם יחפרו מתחת לגרמי המדרגות של הבריכה המדורגת מימי הבית השני התופסת את כל שטח הגן. מתחת לרחבה המרוצפת של ימי הבית השני נחשף קטע קטן מתעלת הזנה ויש הגורסים כי תעלה זו הזינה את המים לבריכה מתקופת הברזל.

<span style="color: ColorName;">בימי בית שני</span>בעת עבודות להחלפת צינור ביוב ראשי שנערכו בשוליו המזרחיים של העמק, היישר מתחת למצוק הסלע הדרומי של עיר דוד, בקיץ 2004, נחשפו מדרגות אבן אחדות. בעקבות כך נערכה חפירת הצלה מטעם רשות העתיקות בהנהלת רוני רייך ואלי שוקרון. בחפירה נחשף עברה הצפוני-מזרחי של בריכה מדורגת גדולת מידות. נחשפו גם פינותיה הדרומית-מזרחית והצפונית-מזרחית. מטבעות שהוצאו מן המלט המלכד את אבני הבנייה היו כולם מן המאה הראשונה לפסה"נ. מכאן שהבריכה המדורגת נבנתה לראשונה בימי הבית השני. לא ניתן לדייק ולומר אם היה זה בשלהי ימי החשמונאים, או בתחילת ימי המלך הורדוס. החופרים הציעו לזהותה עם בריכת השילוח הנזכרת בסיפור על ריפוי העיוור (הברית החדשה, הבשורה על פי יוחנן פרק 9). הסתבר גם שתעלת המים שבה זורמים מי המעיין לאחר יציאתם מניקבת השילוח, היא התעלה המזינה את הברכה המדורגת. בריכה זו תופסת את כל שטחו של הגן הגדול שכונה בערבית בשם ברכת אל-חמרה. הברכה השלמה הייתה ככל הנראה בעלת מתאר טרפזי (צרה יותר בצפונה, והולכת ומתרחבת עם התרחבות העמק לדרומה). היא גדולת מידות (אורך הצלע המזרחית שנחשפה בשלמותה הוא כ-70 מ'). הברכה בנויה גרמי מדרגות המופרדים על ידי מדרכים (פודסטים) צרים. סביר כי מדרגות האבן מקיפות את הברכה מכל עבר (טרם נחפר כל שטח הבריכה). מאחר שתעלת ההזנה עוברת מעל למדרגה הגבוהה ביותר ניתן היה למלא את כל הברכה במים ולהציף את כל המדרגות. השיטה לבנותה במדרגות ובמדרכי ביניים נועד ודאי לסייע בשימוש בבריכה במפלסי מים שונים. במקום שמדרגות אבן אחדות חסרות נתגלו מדרגות בנויות טיח בעל גוון אפור השייכות לשלב קדום יותר של הברכה. סוג זה של מדגות מטוייחות אופייני בעיקר למקוואות טוהרה שמהם התגלו בירושלים למעלה ממאה וחמישים. מסתבר שהשלב הראשון נבנה בידי מתקיני מקוואות. מאחר שמדרגות אלה לא עמדו בשימוש הרב שנעשה בבריכה, החליטו לצפות את מדרגות הטיח במדרגות אבן.

מקווה לעולי רגל</span>חשיבותם של מי השילוח, בימי הבית השני, לטקס ניסוך המים על מזבח בית המקדש בחג הסוכות, לטהרת זבים (שאין להם טהרה במי מקווה טוהרה רגיל) ולהכנת מי החטאת לטהרת טמאי מת, ידועה מהמקורות. המבנה המיוחד של הברכה הביא את החופרים להשערה שמי השילוח שימשו גם לתפקיד נוסף – במים אלה טבלו עולי הרגל וטיהרו עצמם טרם שעלו לבית המקדש בשלוש הרגלים. החוקרים מצאו דמיון בין הברכה מימי הבית השני למקוואות טבילה בני התקופה שנתגלו בחפירות הכותל הדרומי וברובע היהודי. עולי הרגל, שחנו אולי בנחל קדרון הסמוך, שתו ממי השילוח וטיהרו עצמם בברכה. הקושי היחיד בהצעה זו נובע מן העובדה שטבילה לשם טוהרה חייבת להעשות ללא חציצה בין הטובל ובין המים, כלומר בעירום. ייתכן שהיו בתוך המים אזורים מגודרים במחיצות ארעיות (על גבי המדרגות נמצאו נקבים רבים), וייתכן גם שאנשים פשטו את שמלתם בתוך המים. מכל מקום הבריכה הזו נתנה גישה למאות אחדות של אנשים גישה בו זמנית אל המים.

<span style="color: ColorName;">סופה של ברכת השילוח</span>הברכה מימי הבית השני יצאה משימוש במרד הגדול נגד הרומאים בשנת 70 . על כך מעידים מספר מטבעות שנתגלו על גבי אבני הריצוף של הרחבה המרוצפת הניגשת אל הברכה מצפון. המטבעות כולם מימי המרד הגדול. המאוחר שבהם זמנו השנה הרביעית למרד שהיא שנת 69 . בשנים שלאחר החורבן שטפו גשמי החורף את סחף הגבעות במורד הגיא ובמורד מדרונות הר ציון שממערב לבריכה, אל תוך הברכה שהתמלאה בשכבות סחף (עד 4 מ' במקומות אחדים) עד שנתכסתה כולה.

<span style="color: ColorName;">הבריכה הביזנטית והכנסייה</span>הנוסע מבורדו 333 מתאר ברכה מפוארת ורחבת ידיים שהייתה מוקפת שדרות עמודים מארבעת צדדיה. הדפנות (22.5 מ' אורך כל צלע) נחצבו בסלע הטבעי ומעליו הייתה בניית גזית. באמצע הברכה עמדה מחיצה להפרדה בין גברים לנשים. לא ברור תאור זה ביחס לממצא הידוע כיום.