זכריא מוחי א-דין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 4:
נולד ב[[כפר שוקר]] (كفر شكر {{אנ|Kafr Shukr}}),{{הערה|שם=יערי1972|1={{דבר|אהוד יערי|מוחי א-דין נגד סאדאת|1972/05/26|01103}}}} שבמחוז [[אל-קליוביה]], 60 קילומטר מצפון ל[[קהיר]]. ב-1936 החל ללמוד באקדמיה הצבאית המצרית ונמנה שם על מחזורם של גמאל עבד אל נאצר ושל [[אנואר סאדאת]]{{הערה|שם=יערי1972}} שסיים את לימודיו באקדמיה ב-1938. מוחי א-דין נטל חלק ב[[מלחמת העצמאות]] כקצין ב[[חיל המשלוח המצרי (1948)|חיל המשלוח המצרי]]. הוא היה מכותר יחד עם נאצר ב[[כיס פלוג'ה]] ועוטר על לחימתו בזכות פעולה בה הצליח לחצות עם יחידתו את הכיתור הישראלי בין הכיס ובין [[רצועת עזה]]. לאחר המלחמה שימש כמדריך באקדמיה הצבאית ומאוחר יותר כמרצה במכללה לפיקוד ומטה. ערב [[מהפכת הקצינים החופשיים]] הצטרף מוחי א-דין לקבוצת הקצינים החופשיים שיזמה וביצעה את המהפכה. הוא נחשב כמי שהיה מבין מתכנני פרטי תוכניות ההשתלטות על מרכזי הכוח של שלטון [[המלך פארוק]] בפרוץ המהפכה, ב-[[23 ביולי]].{{הערה|שם=אהראם2002|1=[http://weekly.ahram.org.eg/2002/595/sc7.htm All the revolution's men], [[אל אהראם]], 24-18 ביולי 2002}}{{הערה|[http://weekly.ahram.org.eg/2012/1098/eg15.htm Yes, Minister], [[אל אהראם]], 23-17 במאי 2012}} בין מנהיגי המהפכה היה גם בן דודו, חאלד מוחי א-דין, שבשנים שלאחר מכן ייצג את האגף השמאלי בחוגי השלטון המצרי, בעוד שמוחי א-דין נחשב באופן מסורתי כמייצג האגף הימני.{{הערה|שם=יערי1972}}
ב-1953 התמנה כשר הפנים וב-1954 שימש במקביל גם כראש המודיעין הכללי (עד 1957). ב-1958, עם כינון האיחוד בין מצרים וסוריה, מונה לשר הפנים של [[הרפובליקה הערבית המאוחדת]]. ב-1961, עם פירוק הרע"ם, התמנה מחדש לשר הפנים ובמקביל, נבחר על ידי נאצר לכהונת [[סגן נשיא מצרים|סגן נשיא]]. ב-[[3 באוקטובר]] [[1965]] מונה ל[[ראש ממשלת מצרים|ראש הממשלה]], במקביל לכהונתו כסגן נשיא. קודמו בתפקיד ראש הממשלה היה יריבו הפוליטי הבולט, [[עלי סברי]]. לאחר פחות משנה, ב-[[10 בספטמבר]] [[1966]], התפטר מוחי א-דין מראשות הממשלה לאחר חילוקי דעות עם נאצר בקשר עם המדיניות הכלכלית הנדרשת במצרים ורמת המעורבות ב[[מלחמת האזרחים בתימן]] ובמקומו מונה [[מוחמד סדקי סולימן]].
בשנות כהונתו כשר הפנים צבר מוחי א-דין כוח רב בהיותו הממונה על שרותי ביטחון הפנים. גם במחצית השניה של שנות ה-60, בהן מילא את תפקידי ראש הממשלה וסגן הנשיא, שמר על קשריו במערכת ביטחון הפנים ומנע כניסת תומכי יריביו הפוליטיים לעמדות מפתח בשרותים אלו. זיהויו עם שירותי ביטחון הפנים יצר לו בציבור המצרי תדמית שלילית.
| |||