זכריא מוחי א-דין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 6:
ב-1953 התמנה כשר הפנים וב-1954 שימש במקביל גם כראש המודיעין הכללי (עד 1957). ב-1958, עם כינון האיחוד בין מצרים וסוריה, מונה לשר הפנים של [[הרפובליקה הערבית המאוחדת]]. ב-1961, עם פירוק הרע"ם, התמנה מחדש לשר הפנים ובמקביל, נבחר על ידי נאצר לכהונת [[סגן נשיא מצרים|סגן נשיא]]. ב-[[3 באוקטובר]] [[1965]] מונה ל[[ראש ממשלת מצרים|ראש הממשלה]], במקביל לכהונתו כסגן נשיא. קודמו בתפקיד ראש הממשלה היה יריבו הפוליטי הבולט, [[עלי סברי]]. לאחר פחות משנה, ב-[[10 בספטמבר]] [[1966]], התפטר מוחי א-דין מראשות הממשלה לאחר חילוקי דעות עם נאצר בקשר עם המדיניות הכלכלית הנדרשת במצרים ורמת המעורבות ב[[מלחמת האזרחים בתימן]] ובמקומו מונה [[מוחמד סדקי סולימן]].
מוחי א-דין המשיך לכהן כסגן הנשיא וב-11 ביוני [[1967]], מיד לאחר המפלה המצרית ב[[מלחמת ששת הימים]], נאם נאצר והודיע על התפטרותו ועל מינויו של מוחי א-דין כנשיא. אולם, בלחץ המוני מצרים שיצאו לרחובות בהפגנות כנגד ההתפטרות ויחד עם סירובו של מוחי א-דין לקחת על עצמו את התפקיד, חזר בו למחרת נאצר מההתפטרות.
בשנות כהונתו כשר הפנים צבר מוחי א-דין כוח רב בהיותו הממונה על שרותי ביטחון הפנים. גם במחצית השניה של שנות ה-60, בהן מילא את תפקידי ראש הממשלה וסגן הנשיא, שמר על קשריו במערכת ביטחון הפנים ומנע כניסת תומכי יריביו הפוליטיים לעמדות מפתח בשרותים אלו. זיהויו עם שירותי ביטחון הפנים יצר לו בציבור המצרי תדמית שלילית.▼
▲בשנות כהונתו כשר הפנים צבר מוחי א-דין כוח רב בהיותו הממונה על שרותי ביטחון הפנים. גם במחצית השניה של שנות ה-60, בהן מילא את תפקידי ראש הממשלה וסגן הנשיא, שמר על קשריו במערכת ביטחון הפנים ומנע כניסת תומכי יריביו הפוליטיים לעמדות מפתח בשרותים אלו. זיהויו עם שירותי ביטחון הפנים, שנהגו בפעמים רבות ביד קשה, יצר לו בציבור המצרי תדמית שלילית. חלק מהפרשנים הזרים טענו כי נאצר בחר בנאום ההתפטרות שלו למנות את מוחי א-דין כיורשו כדי לחזק את ההתנגדות העממית למינוי על רקע איבת ההמונים למוחי א-דין.
==קישורים חיצוניים==
| |||