קסטרטו – הבדלי גרסאות

במהלך ה[[המאה ה-16|מאה ה-16]] החל להיתפתח ה[[מדריגל]]- שהיה שיר חילוני שהיה כתוב לטקסטים לא דתיים, והוא היה הרבה יותר חופשי בצורתו מהשירים הכנסייתיים של ימי הביניים והרנסנס, כמו ה[[מיסה (מוזיקה)|מיסה]], ה[[מוטט]] וה[[אורטוריה|אורטורית]] (הדתויותהדתיות). בני הדור הרביעי והחמישי של [[האסכולה הפרנקו-פלמית]] החלו [[הלחנה|להלחין]] את שיריו של ה[[משורר]] האיטלקי הנודע [[פרנצ'סקו פטרארקה]], ולאט לאט הם החלו לבנות סוגה מוזיקלית חדשה וייחודית- ה[[מדריגל]]. המדריגל היה סוגה מוזיקלית זרה לתקופתה, והסגנון החדש שנוצר בעקבתיו היה סגנון קליט יותר יותר ובעל יכולת להבעת רגשות רבה יותר. המדריגל תרם להתפתחות ה[[מנעד]] הווקאלי של הזמרים באותה התקופה- ה[[מלחין|מלחינים]], שרצו שירים יותר דרמטיים שיביעו יותר רגש, החלו למתוח את המנעד האנושי לכל קצוותיו- הגבוה והנמוך. עד עתה, נדרשו הנזירים ששרו בכנסיות לשיר רק במנעד של [[אוקטבה]] אחת.

המדיגל גם העלה את קרנו של הקול הנשי, מה שבלט במיוחד ב[[איטליה]] (כך למשל בחצר האצולה של [[פרארה]] היה הרכב מוזיקלי של זמרות מוכשרות שהיו מפורסמות בשירתן ה[[וירטואוז|ווירטואוזית]]). בעקבות החדשנות שגרר אחריו המצאת המדריגל גדלה הדרישה לקולות גבוהים בכלל, ולקולות נשיים בפרט. הדבר הציב בעייה בפני מנהיגי המוזיקה הדתית הקתולית והכנסיית, משום שהם אסרו על נשים לשיר בזמן תפילה בכנסיות. ב[[אנגליה]], למשל, שרו ילדים צעירים שטרם התחלף קולם את תפקידים העליונים ביצירות. באיטליה החלו להעסיק זמרי [[פלסטו]] (טכניקת שירה ייחודית שנותנת קול גבוהה ומלאכותי) מבפרד שהיו רגילים לשיר במנעד ה[[סופרן]] הגבוה, אך זמרי הפלסטו היו מוגבלים בגמישותם ובמנעדם. כל אלו הביאו לרעיון הקסטרטי. זמרי הקסטרטי היו מ[[סירוס|סורסים]] לפני שהגיעו ל[[בגרות מינית|בגרותם המינית]] וקולם היה נעשה עמוק יותר, על מנת לשמר את מנעד קולם הגבוה. לילדים שסורסו נשארו קולות גבוהים כקולות אישה שאפשרו להם לשיר ב[[כנסייה|כנסיות]] ו[[אופרה|אופרות]]. אחת המקהלות הקסטרטי הגדולות ביותר הייתה המקהלה ששרה ב[[הקפלה הסיסטינית|קפלה הסיסטינית]] שב[[קרית הוותיקן]].