|
החוץ מטיל צל כבד על הפנים של המובלעת כי הוא נראה מפתה יותר ומשום כך חייבת המובלעת להאבק בו באמצעות הקיטוב אור לעומת חושך, נאמני השם לעומת שליחי השטן המדיח, שלמים לעומת פגומים, מגיני המובלעת לעומת הקמים עליה להורסה.
==ביקורתה העצמית המאוחרת==
ב'''בספרה "ויקרא כספרות'''" המאוחר יותר, וכן בהקדמה לתרגום העברי של '''"טוהר וסכנה'''", חזרה בה דגלס הן מהעמדה התיאורטית הכללית בנוגע לתקפות חוקי הטוהר, ובפרט מפרשנותה לספר ויקרא. לטענתה, לא ניתן להפריד בין חוקי הטהרה והטומאה ובין מערכות תרבותיות המפרשות את העולם, ובכללן מוסר ותפיסות עולם מטאפיזיות. על כן, לטענתה המאוחרת, קריאה אוניברסליסטית של ספר ויקרא, המתעלמת מהקוד המוסרי היהודי (שגם הוא בעל פנים רבות, כמו חוקי הכשרות), ומהמערכת המטאפיסית הייחודית ליהדות (תחת אותן הערות), היא שגויה. המחקר המדגים את השגיאה באופן מובהק יותר, לדידה של דגלס, הוא עבודתו של ואלריו ואלרי (Valeri), על מערכת הטאבואיםה[[טאבו]]אים של קהילת הציידיםה[[צייד]]ים של בני ההואאלו, המפרשים את הטאבואים כמערכת קודים לפיה מאורגן היקום כולו. בדומה, טענה דגלס, כי "ספר ויקרא אינו מסתפק בהשלכת הסדר החברתי אל עולם החי" - כפי שטענה בספרה המוקדם - "הוא מתאר מיקרוקוסמוס של עולמו של האל... מערכת חוקי הפולחן הזא בכללותה היא שלמה, רציונלית ועשירה מבחינה דתית הרבה יותר מכפי שהעליתי בדעתי".<ref>דגלס, הקדמה למהדורה העברית של '''טוהר וסכנה''', עמ' 14-15</ref> במבט לאחור, ייחסה דגלס חלק משמעותי מהטעות ל"סובלנות והתמיכה יוצאי הדופן שחוקרי תנ"ך יהודים הפגינו כלפי תמיד".<ref>שם, 13</ref>
==קישורים חיצוניים==
|
