דרום וייטנאם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Xqbot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.3) (בוט משנה: en:South Vietnam
מאין תקציר עריכה
שורה 26:
 
'''דרום וייטנאם''' היא מדינה אשר שלטה בחלקה הדרומי של [[וייטנאם]] עד לשנת 1975. בין השנים 1949-1955, היא זכתה להכרה בינלאומית כ'מדינת וייטנאם' בכל שטח וייטנאם של היום. בשנת 1955 נוסדה 'הרפובליקה של וייטנאם', היא דרום וייטנאם, ובירתה [[סייגון]]. השימוש בשמות המדינות [[צפון וייטנאם]] ודרום וייטנאם החל ב[[ועידת ז'נבה (1954)|ועידת ז'נבה]] אשר קבעה גבול ב[[קו רוחב]] 17 מעלות בשטחה של וייטנאם, למדינה קומוניסטית בצפון, ומדינה שאינה קומוניסטית בדרום.
 
בין [[1959]] ל-[[1975]] נלחמה דרום וייטנאם ב[[מלחמת וייטנאם]] נגד כוחות קומוניסטיים בתחומה, שנעזרו בצפון וייטנאם. המלחמה הסתיימה בתבוסתו המוחלטת של הדרום וכיבושו על ידי הצפון, זמן קצר לאחר שבעלי בריתו האמריקניים הפסיקו את התערבותם במלחמה. ב-[[1976]] אוחדו רשמית שתי המדינות ליצירת מדינה קומוניסטית אחת, הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם.
 
==היסטוריה==
שורה 48 ⟵ 50:
 
===נפילת סייגון, אפריל 1975===
ב-21 באפריל 1975 התפטר ניוגן ואן טיו מכהונתו ונמלט ל[[הרפובליקה הסינית|טאיוואן]]. הוא הציע את סגנו, טרן ון הונג, כמחליפו. צבא הדרום ניסה במאמץ אחרון לעצור את פלישת הצפון, אולם ללא הצלחה. לאחר שבוע התפטר טרן ון הונג ממשרתו והעביר את כס הנשיאות לגנרל דונג ון מין, דמות פייסנית יותר כלפי הצפון, בתקווה שהאחרוןשהלה יצליח לקיים משא ומתן לסיום המלחמה. אולם הצפון לא היה מעוניין במשא ומתן ובשעות הבוקר של ה-30 באפריל נכנסו טנקים של צבא צפון וייטנאם למרכז העיר סייגון. באותו היום הודיע הגנרל מין על כניעה ללא תנאי של דרום וייטנאם לכוחות הצפון, בקשתו לחתום על הסכם כניעה בטקס רשמי לא נענתה והוא נעצר על ידי כוחות הצפון לאחר שכיהן כנשיא דרום וייטנאם שלושה ימים בלבד.
 
בשעות שקדמו לכניעת דרום וייטנאם קיים צבא ארצות הברית מבצע רחב היקף של פינוי שגרירות ארצות הברית בסייגון, מבצע רוח תכופה (Operation Frequent Wind). במהלך המבצע פונו סגל השגרירות, עובדי מדינה אחרים של ארצות הברית, קצינים בכירים של צבא דרום וייטנאם וסייענים דרום וייטנאמים אשר היה חשש אמיתי לגורלם תחת שלטון צפון וייטנאם. רוב המפונים הוטסו במסוקים לנושאות מטוסים אמריקאיות אשר עגנו בסמוך לחוף. חלק מן המסוקים הוטלו מן הספינות לים, כדי לפנות מקום על הסיפון למפונים. המבצע הופסק בהוראת הצי האמריקאי. כל חיילי צבא ארצות הברית ועובדי השגרירות פונו, אולם אלפי אזרחים דרום וייטנאמים שחששו לגורלם נותרו מחכים לשווא בשטח השגרירות למסוקים נוספים שלא הגיעו.