הזדהות השלכתית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: אובייקט
שורה 16:
[[וילפרד ביון]] הפך את מושג ההזדהות ההשלכתית מתהליך תוך-אישי לתהליך בין-אישי. לדבריו, התינוק משליך את ה"אני הרע" שלו על האם, והיא יכולה לארגן עבורו את החוויה של האני הרע באופן שיוכל להפנימו בחזרה כשהוא מעובד יותר, ולהכילו יחד עם האני הטוב. כאשר האם נכשלת במשימה, האני הרע מופנם באופן מאיים ומעורר חרדה אצל התינוק‏‏<ref name="Mitchell&Black" />.
 
[[תומאס אוגדן]] רואה בהזדהות ההשלכתית תהליך נורמלי שיכול לשרת את מנגנוני ההגנה, וכן ממסד תקשורת ו[[יחסי אוביקטאובייקט]]. תהליך זה מאפשר שינוי כאשר התכנים מושלכים בחזרה אחרי שעברו שינוי.{{הערה|Emanuel Berman (2007). This art of psychoanalysis: Dreaming undreamt dreams and interrupted cries by Thomas H. Ogden New York: Routledge (New Library of Psychoanalysis). 2005. 143 p.. Int. J. Psycho-Anal., 88:255-261. }} ההזדהות ההשלכתית ככלי טיפולי מקבילה ל[[העברה נגדית]] ב[[פסיכותרפיה]] פרוידיאנית. לדעתו, המטפל צריך לא רק לפרש למטופל את התכנים המושלכים, אלא גם להתנהג באופן שונה מזה שהמטופל מצפה לו ובכך לשבור את מעגל הקסמים<ref name="Roitman M" />.
 
[[סטיבן מיטשל]] תיאר את ההזדהות ההשלכתית כאחד המנגנונים שיוצרים חוויה משותפת של אפקט עז וגבולות חדירים. על פי [[הגישה ההתייחסותית]] זהו השני מבין ארבעה אופני ארגון של ההתייחסותיות לפיו רגשות עזים של תשוקה, כאב, צער ועוררות מינית יכולים לחלחל באחר ולעורר אצלו רגשות דומים. רגשות על-אישיים (Transpersonal) מתעוררים בנו בלי לדעת אצל מי התעורר הרגש לראשונה.{{הערה|סטיבן מיטשל (2009), התייחסותיות: מהיקשרות לאינטרסובייקטיביות, תל אביב: תולעת ספרים.}}