דיור בר-השגה – הבדלי גרסאות

'''דיור בר השגה''' מנקודת מבטו של הפרט, הינו דיור אשר עלותו למשק הבית אינה באה על חשבון צרכים חיוניים אחרים. מקובל לקבוע כי כאשר הוצאות הדיור של משק הבית גבוהות משלושים אחוז מהכנסתו הפנויה, הדיור אינו נחשב "בר השגה" (affordable), שכן הוא בא על חשבון צרכים אחרים, כמו טיפול רפואי או מזון.<ref>פרופ' רחל אלתרמן וד"ר אמילי סילברמן, דו"ח רקע לסדנת מומחים בנושא כלים של תכנון סטטוטורי ומדיניות מקומית להרחבת ההיצע של דיור בהישג יד, 8 בדצמבר 2009</ref> מאחר ולכלשלכל אדם זכות לדיור בר השגה, כחלק מ[[הזכות לדיור]], פועלות מדינות רבות להבטיח דיור בר השגה בדרכים שונות לאוכלוסיות עם הכנסה בינונית ונמוכה. בעוד שבעבר נהוג היה בעיקר לשכן [[עוני|משפחות מעוטות הכנסה]] ב[[דיור ציבורי]] שהושכר בעלות מסובסדת, כיום נוקטות מדינות רבות בדרכים נוספות, כגון סיוע בשכר דירה, פיקוח על מחירי שכירות, ומדיניות תכנונית הקובעת כי חלק מהבנייה החדשה יימכר או יושכר לאוכלוסיות זכאיות במחיר מסובסד.

ב[[תוכנית מתאר ארצית|תוכנית המתאר הארצית]] 35 (תמ"א 35) שפורסמה בשנת 2005, קבעה [[המועצה הארצית לתכנון ולבנייה]], כי על מוסדות התכנון לבחון את הצורך בדיור בר השגה בתוכנית מקומית להרחבה ניכרת ובתוכניות לחידוש ושימור עירוני.<ref>סעיפים 12 ו-14 לתמ"א 35</ref> במסמכי המדיניות של תמ"א 35 נכתב כי "תכניות לפיתוח אזורי מגורים חדשים, יחייבו הגשה של נספח פרוגרמתי מפורט המציג לאישור מוסדות התכנון את תמהיל הדיור ואת מערך השירותים החברתיים המוצע בתכניות. בדרך זו יוכלו מוסדות התכנון להבטיח קיומן של דירות לזוגות צעירים, למשפחות חד-הוריות ואף לקשישים לצד מגורים למשפחות מבוססות יותר של "אמצע הדרך", ואף לאפשר את אספקת מלוא השירותים החברתיים הדרושים לפיתוחם ולקידומם. בהוראות התכניתהתוכנית נקבע כי יש לבחון את הצורך ב"דיור בהישג יד" בכל תכניתתוכנית להרחבה ניכרת ולקבוע את כמות יחידות הדיור הנדרשות ואת תמהיל גודלי הדירות המוצעות...". כמו כן נכתב כי "יש לפעול בכל מקום שהדבר אפשרי לעירוב חברתי בין הקבוצות בתחומי הדיור והשירותים. מטרה זו עלולה להתנגש בשאיפה של קבוצות סטאטוס גבוה לבידול על רקע חברתי-כלכלי. לפיכך, יש למצוא את התמהיל הדמוגרפי אשר יאפשר שילוב במרחב של קבוצות סוציו-אקונומיות שונות".<ref>[http://www.moin.gov.il/Subjects/GeneralPlaning/Documents/mediniut_01.pdf מסמך המדיניות של תמ"א 35], עמ' 164, 168 {{PDF}}</ref>

ב-26 בספטמבר 2011 מסרה הוועדה לשינוי חברתי כלכלי, [[ועדת טרכטנברג]], את מסקנותיה, לרבות בתחום הדיור.<ref>[http://www.haaretz.co.il/hasite/images/images/diur.pdf המלצות הדיור של ועדת טרכטנברג]</ref> הוועדה קבעה כי "לכל אדם צורך בסיסי בקיומו של דיור נאות בהישג ידו לו ולמשפחתו הקרובה, כחלק מתנאי מחיה הכרחיים". הוועדה ציינה כי "לעליית מחירים חדה, ולהיעדרו של תמהיל דיור התואם את צרכי האוכלוסייה השונים, השלכות קשות מבחינה חברתית וכלכלית. המציאות שבה זוג צעיר בישראל העובד למחייתו ונאלץ להקצות נתח נכבד מהכנסתו השוטפת להבטחת מגוריו עומדת בשורשה של המחאה החברתית ובבסיס התחושה הקשה של מצוקה כלכלית ואי צדק". הועדההוועדה קבעה כי "צורך זה מעמיד בפני הממשלה את האתגר המרכזי של הבטחת היצע דיור בהישג יד (שכירות או בעלות) בהיקף ובמגוון מספק לצורכי האוכלוסייה הגדלים והשונים". הוועדה קבעה יעדי מדיניות ובהם: "הבטחת התנאים לקיומו של תמהיל דירות מגוון ובהישג יד, בין היתר, באמצעות הבטחת היצע נרחב של דירות בגדלים שונים ובמגוון סוגים (דירות למכירה ודירות להשכרה בטווחי זמן שונים), באופן שייתן מענה לצורכי האוכלוסייה המגוונים ולקבוצות ההכנסה השונות, ויפחית את נטל הוצאות הדיור מסך ההוצאות של משקי הבית".

ב-9 לאוקטוברבאוקטובר 2011 אישרה ההמשלה את דוח [[ועדת טרכטנברג]].