לוקמיה לימפוציטית חריפה – הבדלי גרסאות

מ[[עצם|עצמות]] הגב הגדולות, ב[[הרדמה]] כללית. הדגימה היא ממוחממח העצם כי בו נמצא מקור המחלה, וזאת למרות שבלסטים לוקמיים נוכחים בכל מערכות הגוף: [[מח עצם]], [[בלוטת התימוס]], [[כבד]], [[טחול]], [[בלוטות לימפה]] [[אשכים]] ו[[שחלות]].

ילדים החולים בלוקמיה לימפובלסטית חריפה עלולים לפתח [[תסמין|תסמינים]] ו[[סימן (רפואה)|סימנים]] שמאפיינים חדירה ל[[מח עצם|מוחמח העצם]].

בגלל שהבלסטים הלוקמיים מחליפים את כל התפקוד הנורמלי ב[[מח עצם|מוחמח העצם]], החולה מסמן בדרך-כלל כישלון של מוחמח העצם, המתבטא ב[[אנמיה]] כללית, [[תרומבוציטפניה]] ו[[ניוטרופניה]]. מסתמנים [[עייפות]] וחיוורון, דמם תת-עורי ו[[דימום]]. סימנים אחרים הם: [[ירידה במשקל]], [[כאב עצמות]] ו[[קוצר נשימה]] ([[אסטמה]]). סימנים ותסמינים ב[[מוח]] עלולים להופיע ולגרום ל[[כאב ראש]], להקאות בבוקר, לעצבנות יתרה, או לסימנים פחות נפוצים כמו שינה ארוכה במיוחד (בין 16-24 שעות). מעורבות ה[[אשכים]] היא נדירה. מצב זה מופיע בתור הגדלה חסרת כאב של האשכים ולרוב, הגדלה בצד אחד שלהם.

לעתים קרובות, כאשר מדובר בלוקמיה של [[לימפוציט T]], מוסיפים [[רדיותרפיה|הקרנות]] ל[[מוח]] או ל[[טחול]]. לאחר תקופת הטיפול הכימי האינטנסיבי, בדרך כלל לאחר שהסימנים מ[[מח עצם|מוחמח העצם]] וממקומות ראשיים אחרים נעלמו, מתחילה תקופה של כ-1.5-3 שנים של טיפול [[כימותרפיה|כימותרפי]] מתון כדי לחסל תאי לוקמיה "נסתרים" שאולי שרדו. לרוב הטיפול המקובל הוא מטוטרקסאט ומרקפטופורין 6 במינונים פחות נמוכים מהרגיל שהנזק והרעילות שלהם אמנם קיים אך לרוב אינו מסכן כמו בתקופת הטיפול האינטנסיבית. במקרים שבהם הטיפול אינו משפיע על התא הסרטני תתפשט הלוקמיה ותגרום למות החולה, למרות שאם החולה יקבל [[השתלת מח עצם]] בזמן, יכולה הלוקמיה להיעלם ולא לחזור לעולם. במקרה של חזרת ה[[מחלה]] יינתנו טיפולים אינטנסיביים אף יותר. התלקחות של לוקמיה יכולה להופיע ב[[מוח]], ב[[מח עצם|מוחמח העצם]], ב[[נוזל השדרה]], ב[[כבד]], ב[[טחול]], ב[[אשכים]] וב[[שחלות]]. חזרת הלוקמיה במוחבמח העצם היא חמורה ומחייבת טיפול מיידי. לרוב, כאשר המטופל יגיע להפוגה בצמיחת התאים, יילקחו ממנו [[תא אב|תאי אב]] מהדם ויוכנו ל[[השתלת מח עצם עצמית]].