שינוי הדין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1דע\2\3, גרסה\1
שורה 2:
 
==שיטת שילא==
[[משנה]] אותה מביא אחד מחכמי ה[[תלמוד]] בשם [[שילא]], דנה בנידון של [[נערה (הלכה)|נערה]] [[נערה המאורסה|המאורסה]], שבאו עדים כי [[ביאה (הלכה)|זינתה]] לאחר [[קידושין|אירוסיה]] ולפני [[נישואין|נישואיה]]. ההלכה קובעת כי במקרה כזה דינה [[מוות]] ב[[סקילה]]. השאלה היא מה דינה אם באו עדים לאחר שנהפכה ל[[בוגרת (הלכה)|בוגרת]], שדינה ב[[חנק]] אם זינתה בעודה בוגרת. הספק הוא, אם יש להעניש אותה לפי דינה בשעת העבירה, או לפי דינה בשעת קבלת העונש. לפי הגרסאהגרסה העממית של אותה משנה ששנה שילא, דינה של האשה הוא בחנק, כמו דינה בשעת העונש.
 
למרות הגרסה העממית, הגמרא{{הערה|{{בבלי|כתובות|מה|ב}}.}} מעדיפה את גירסתו של [[רבי יוחנן]], הגורס במשנתו של שילא כי גם אם באו עדים לאחר שבגרה, דינה ב[[סקילה]]. ההכרח לכך, הוא מכיוון שישנה [[ברייתא]] הפוסקת, כי בעל ה[[מוציא שם רע]] על אשתו, שזינתה לאחר אירוסיה, והתגלה כי הדבר אמת, דינה בסקילה, גם אם בגרה בין האירוסין לנישואין, ומכאן שגירסתו של רבי יוחנן עדיפה.
שורה 13:
המשנה דנה בנידון, שהמלך והכוהן גדול, חטאו לפני המינוי, ונודע להם לאחר המינוי. לפי [[תנא קמא]], גם אז אין דינם שונה, והם מביאים קרבן כהדיוט - אדם רגיל. לעומת זאת, [[רבי שמעון בר יוחאי]], סבור שכאשר ישנה סתירה בין שעת הקרבן לשעת החיוב, אין להם להביא כלל קרבן, משום שחיוב הקרבן תלוי הן בשעת החטא והן בשעת הידיעה, ומכיוון ששעל החטא מחייבת כבשה ושעת הידיעה מחייבת שעיר, אין לו להביא קרבן.
 
שיטה זו, של רבי שמעון בר יוחאי, היא השיטה היחידה המתחשבת אף בשעה שנודע החטא, אם כי למרות זאת הגמרא מעדיפה את גירסתו של רבי יוחנן בדין נערה המאורסה, שכן אף רבי שמעון שמתחשב בשעת הידיעה, מתחשב גם בשעת החטא, ואין אף דיעהדעה במשנה המתחשבת כליל בשעת ידיעת החטא.
 
==הערות שוליים==