טכניקות התערבות בטיפול בתנועה – הבדלי גרסאות

 

==שיקוף==

 

 

השיקוף דורש מהמטפל את היכולת לנוע ולחוש ויזואלית את מה שהמטופל מרגיש ולנסות לתקשר את זה. על המטפל לשקף ולהחזיר ע"י מערכת השרירים שלו והנרטיב המילולי שלו כיצד הוא חווה ומקבל את הגוף של המטופל.

 

 

 

 

 

מחקר ענף ומתרחב מצביע על קיומם של מעגלים עצביים הנקראים [[נוירון מראה|נוירוני מראה]] (MNS - Mirror Neuron System) המופעלים במידה דומה כאשר אדם מבצע תנועה או כאשר הוא צופה בתנועה. דבר זה הוביל כמה חוקרים להאמין כי אותם תהליכים נמצאים בבסיס תפיסת התנועה ובבסיס יצירת התנועה. נראה כי מעגלים אלו רגישים להתכוונות של התנועה, כך שהם מגיבים באופן דומה לתבניות תנועה שונות אשר להן כוונה זהה באופן חד-משמעי.

 

אם כך, באופן תיאורטי, מערכים דומים של נוירונים מופעלים במערכת העצבים המרכזית של המטפל כאשר הוא נע בהתאמה למטופל או כאשר הוא פשוט עד לתנועתו של המטופל מבלי להתנועע בהתאמה. במקרה הראשון הרשת של נוירוני המראה המתואמים באופן פעיל, יוצרים למעשה חיבוריות בין-עיצבית בין המטפל והמטופל.יש המאמינים שאימון המשלב שיקוף מוביל לתפקוד מוגבר של נויירונוי המראה הן אצל המשקף והן אצל המשוקף.

 

יתכן כי אפשר להשתמש בתרגול שיקוף כטיפול בפני עצמו, בשימושם של אנשים אשר להם נטיות פחותות לחיקוי טבעי.

כאשר הוא משקף תנועה רגשית של המטופל, בנוסף לכך שהמטפל מקבל הבנה יתירה של המטופל הוא גם מעביר למטופל מסר של הבנה וקבלה. לכן, בה בעת שהשיקוף מגביר את האמפתיה של המטפל כלפי המטופל, סביר גם שהוא יגביר את תחושת החיבור של המטופל אל המטפל (Mills & Daniluk, 2002).

שימוש במוסיקה קצבית תוך כדי ההתנועעות ושיקוף עשוי להגביר את ההתכוונות הרגשית המתאפשרת הודות לשיקוף.

 

 

 

בעוד [[פסיכותרפיה|הפסיכותרפיות]] המסורתיות נמנעות באופן פעיל מהעברה נגדית, תוך הדגשת גישה של נפרדות על מנת לספק שירות מקצועי למטופל, המטפלים בתנועה נוטים להיות מעורבים באופן פעיל בשיקוף על מנת להגביר דווקא את ההעברה הנגדית הגופנית (Vulcan, 2009).

 

 

מרגע שמופיע ה[[חיוך]] הראשון על פני התינוק, בדרך כלל בגיל 4 עד 6 שבועות, האם תגיב על ידי [[חיקוי]] ההבעה הזו. לאחר מכן, הבעות פנים נוספות, מחוות גופניות וקולות ישוקפו אף הם.