עשרת ספרי ההיסטוריה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
מאין תקציר עריכה
שורה 17:
ששת הספרים האחרונים (5-10) אשר נכתבו בין השנים 575 ל-591, בהן היה גרגוריוס מטור פעיל ביותר הן כאיש כנסייה בכלל והן כבישוף העיר טור בפרט, מפורטים ביותר וערכם רב. אמנם גם ספרים אלו, כמו רוב החיבור, כתובים לעיתים [[היסטוריוגרפיה|כספרים היסטוריים]] ולעיתים בצורה [[הגיוגרפיה|הגיוגרפית]], וכן הם אינם נטולי פניות (אבל שום יצירה היסטורית אינה כזאת), עדיין ניתן להפיק מהחיבור את המירב אם בוחנים נכון את הכתוב בטקסט ואת אשר לא כתוב בטקסט.
 
גרגוריוס גם מזהיר את אנשי הכנסייה לבל ישנו דבר מספריו, וישמרו אותם כמו שהוא כתב אותם<ref>Gregorius Turonensis, ''Decem Libri Historiarum'' 10:31, 535-536, pp. 74-77</ref>:
 
{{ציטוט|תוכן="כתבתי עשה ספרי היסטוריה, שבעה ספרי ניסים, וספר אחד על חיי האבות. חיברתי ספר פירוש לתהילים (שלא נשתמר) וספר על משרות הכנסייה. החיבורים הללו נכתבו אולי בסגנון לא מהוקצע, אך מזהיר אני את כולכם, בישופי האדון (הכוונה לישו) אשר ישלטו בכנסיית טור בעקבותיי, השפל, בבואו של האדון ישו כריסטוס ויום הדין [...], לבל תניחו לעולם לספרים האלו לאבד, או להיכתב מחדש תוך בחירת חלקים אחדים והשמטת אחרים, אלא תשאירום בימכם בשלמותם וללא פגע, כפי שהנחתי אותם אני [...]"<ref>Gregorius Turonensis, ''Decem Libri Historiarum'' 10:31, 535-536, pp. 74-77</ref>}}
 
 
שורה 35:
===טקס הטבילה===
 
בספרו השני (פרקים 29-31), גרגוריוס מתאר בהרחבה את הסיבות לקבלתו של כלוביס את [[נצרות קתולית|הנצרות הקתולית]], וכן את [[טבילה לנצרות|טקס הטבילה עצמו]]<ref>Gregorius Turonensis, ''Decem Libri Historiarum'' 1:1, 29-31, pp. 74-77</ref>:
 
{{ציטוט|תוכן='''פרק 29''': "המלכה כלוטילדה ילדה למלך בן בכור. היא ביקשה להטביל את בנה, והאיצה בעקשנות בכלוביס להתיר זאת, באומרה: "האלים שאתה עובד להם אינם אלה הבל. אין בכוחן להושיע את עצמם, לא כל שכן אחרים. הרי הם מפוסלים באבן, בעת ובמתכת. השמות שנתת להם הם שמות בני אדם ולא אלוהים[...]"
שורה 49:
הדבר הובא לידיעתו של הבישוף, אשר מלא שמחה ציווה להכין את אגן הטבילה. הכיכרות הוצלו בחופות צבעוניות, הכנסיות קושטו במסכים לבנים, הוכן אגן הטבילה, הופצו ניחוחות בשמים, הודלקו נרות שעווה מפיחי ריח נעים, וכל היכל הטבילה התמלא ניחוח שמימי. אלוהים מעניק במידה כזו את חסדו לנוכחים, עד כי סברו כי נישאים הם על גלי הריח לגן העדן.
 
[...]כך, לאחר שהכיר המלך באל הכל יכול שבשילוש, נטבל בשם האב הבן ורוח הקודש, ונמשך בשמך המשחה הקדוש בסימן הצלב של כריסטוס[...]"<ref>Gregorius Turonensis, ''Decem Libri Historiarum'' 1:1, 29-31, pp. 74-77</ref>}}
 
אירוע זה הפך את המלך כלוביס למלך החזק ב[[אירופה]], שכן מעתה הייתה הכנסייה הקתולית לצידו, והממלכה הפרנקית הייתה לממלכה נוצרית, ולפיכך הייתה לממלכה החזקה ב[[מערב אירופה]].