ספר מקבים ד' – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ r2.7.1) (בוט מוסיף: uk:Четверта книга Макавеїв |
הרחבה ראשונית |
||
שורה 1:
'''ספר מקבים ד'''' הוא אחד מן [[הספרים החיצוניים]], המתאר אירועים שונים מימי [[גזירות אנטיוכוס]], שהוטלו על ה[[יהודים]] על ידי [[אנטיוכוס הרביעי]] "אפיפנס" בשנת [[167 לפנה"ס]].
==זמנו, מקומו וסגנונו של החיבור==
מקבים ד' מתוארך לתקופה שבין המאה ה-1 לפנה"ס למאה ה-1 לספירה. הוא נתחבר ביוונית, ככל הנראה באזור סוריה, ומחברו היה יהודי הלניסטי, שהושפע מן ה[[פילוסופיה יוונית|פילוסופיה היוונית]] ומרעיונות [[האסכולה הסטואית|סטואים]] בני התקופה. אבות הכנסייה [[הירונימוס]] ו[[אוסביוס מקיסריה]], ייחסו אותו, שלא בצדק, ל[[יוסף בן מתיתיהו]], והוא אף נכלל בכמה מהדורות של חיבוריו.
מבחינה סגנונית, מדובר בחיבור יהודי-[[התרבות ההלניסטית|הלניסטי]] מובהק, המשלב מוטיבים יהודיים במוטיבים השאולים מן הפילוסופיה היוונית, ועושה שימוש בתבניות סגנוניות אופייניות ל[[רטוריקה]] היוונית. תורת משה מוצגת בו כתורה הפילוסופית של היהודים, ומצוותיה הן אמצעי להשגת התכלית הסטואית של ריסון היצרים, שליטה עצמית ושלמות רוחנית.
==מבנה החיבור ותוכנו==
הספר בנוי כדרשה פילוסופית המהללת את ניצחון השכל והאמונה על היצרים. הוא מתמקד ברדיפה הדתית שקדמה למרד המקבים, המתוארת גם בספר מקבים ב', ומורכב מפרולוג ומשני חלקים מרכזיים. החלק הראשון מעלה את הטענה הפילוסופית בדבר עליונות התבונה על היצרים, ובחלק השני מובאות דוגמאות המוכיחות את תקפותה. שתי הדוגמאות המרכזיות הן סיפור [[חנה ושבעת בניה|האם ושבעת בניה]], שבו מעודדת האם היהודיה את בניה להפר את צו [[אנטיוכוס]] ולמות בעינויים כדי לא לעבור על מצוות התורה, וסיפורו של [[אלעזר הזקן]], שמסר את חייו על [[מוות על קידוש השם|קידוש השם]], כשסירב לאכול בשר טרף בפרהסיה.
==השפעתו וחשיבותו==
במסורת היהודית לא השתמרה כל התייחסות למקבים ד', אך בנצרות הקדומה מילא החיבור תפקיד חשוב. במאות הראשונות לספירה, כאשר נרדפו הנוצרים בשל אמונתם, שימשו אלעזר והאם ושבעת בניה מופת לדבקות באמונה בתקופה של גזרות דתיות. בדרשות של אבות כנסייה רבים, בהם [[אוגוסטינוס]] ו[[גרגוריוס מנזיאנוס]], הם הוצגו כפרוטו-[[מרטיר|מרטירים]] שהעידו במותם על כוח אמונתם.
== ראו גם ==
| |||