יבגני רטנר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: אינץ'\1
שורה 8:
בשנת [[1922]] בהיותו בן 13, עלה ל[[ארץ ישראל]] עם סבו. אביו הקומוניסט נשאר ברוסיה והוא לא ראה אותו יותר. סבו היה פרופסור איליוב שייסד את הפקולטה לכימיה ב[[הטכניון|טכניון]], המשפחה התגוררה ב[[חיפה]]. בשנת [[1928]] סיים לימודיו ב[[בית הספר הריאלי]], ובשנת [[1932]] סיים את לימודיו ב{{ה|טכניון}}{{הערה|{{דבר||בתכניון|1932/10/16|00408}}}} שם למד [[הנדסה אזרחית]]. בסיום לימודיו, עבד במשך שנתיים כמהנדס מכונות במחלקה לעבודות ציבוריות של ממשלת [[המנדט הבריטי]]. במקביל ערך מסעות אופנוע הרפתקניים לארצות ערב, אירופה, סהרה, סודן והודו.
 
בשנים [[1935]]–[[1942]] עבד כמהנדס מכונות ב[[חברת הנפט העיראקית]] (IPC כיום [[בתי זיקוק לנפט (חברה)|בתי הזיקוק]]). במקביל, החל לפעול בארגון [[ההגנה]] בתכנון אמצעי חבלה, והוכשר במסגרתו כטייס במטוסים קלים. כחבר הפלוגה לפעולות מיוחדות, פעל רטנר ביחידת הנדסה, ועסק בתכנון כלי לחימה, ובהם [[מוקש המטריה]] שתכנן כנגד הבריטים. בעקבות שיתוף הפעולה שהכריז בן-גוריון עם הבריטים במלחמה בנאצים, נחשפו הברטים למוקש המטריה. בעקבות זאת הוא גויס בשנת [[1942]] לשורות [[הצבא הבריטי]], ונשלח לאנגליה לאדמיראליות, לבסיס הפיתוח שלהם בעיר [[פורטסמות]] לעסוק בפיתוח נשק נגד צוללות. בין היתר, היה מעורב בפיתוח ה[[מרגמה SQUID]] כנגד צוללות. מרגמה זו פגעה קשות בצוללות הגרמניות. בשנת [[1947]] נקרא על ידי בן-גוריון לחזור לארץ ישראל, הבריטים סירבו לאשר לו חזרה ארצה והציעו לו נתינות בריטית. רטנר התחזה כחולה סופני המבקש להיקבר בארץ ישראל. לאחר הגיעו הצטרף למחלקה המדעית של ההגנה והפך למהנדס הראשי של [[חמ"ד]], והיה ממייסדי [[חיל המדע]] של צה"ל. במסגרת חמ"ד פיתח אמצעי לחימה רבים כגון [[מוקש]]ים, [[מרגמה 6 אינצאינץ']] ומטול כנגד טנקים. כל הכלים האלה שימשו במלחמת העצמאות.
 
בעקבות פיזור חיל המדע עבר לגוף המחליף, אגף מחקר ותיכון ב[[משרד הביטחון]]. לאחר הקמת [[רפא"ל]], בשנת [[1958]], עבר לעבוד ברשות ועסק בפיתוח אמצעי לחימה שם הקים את חטיבת החימוש, ובה שימש ראש פרויקט מרכזי. בגין עבודתו, הוענק לו פעמיים [[פרס ביטחון ישראל]], מהם הוענק לו הפרס בשנת [[1959]] על פיתוח ה[[רב-בזוקה]].