פלקנסטרו וארזה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שמו המלא, הנכון והרשמי של המפעל באותן שנים |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: ניצחו\1, על ידי, מקסיקני, זכייה, מסוי\1 |
||
שורה 39:
ב-[[1954]] השיגה הקבוצה חסות מסחרית ראשונה, אולם את קפיצת הדרך שלה עשתה בעזרת החסות המסחרית השנייה שלה - ג'ובאני בורגי, מייסד חברת מכשירי החשמל "'''איניס'''" שמרכזה היה בקרבת וארזה, אימץ את הקבוצה והיא שינתה את שמה ל"איניס וארזה" ב-[[1956]]. החסות בין איניס והקבוצה נמשכה לבסוף 19 שנים - זמן ארוך מאד לחסות מסחרית בכדורסל האיטלקי של אז.
הקבוצה חתמה את עלייתה לצמרת הכדורסל האיטלקי ב-[[1961]] כאשר זכתה באליפות הראשונה שלה. הזכייה שלחה את הקבוצה בפעם הראשונה אל הזירה האירופית, והיא השיגה
ב-[[1964]] זכתה הקבוצה באליפות שנייה, שסללה את הדרך שוב אל גביע אירופה לאלופות בעונה שלאחר מכן. וארזה הפתיעה כשהדיחה ברבע הגמר את אחת הקבוצות החזקות באירופה של אז, [[ספרטק ברנו]] מ[[צ'כוסלובקיה]], לפני שהודחה בידי [[צסק"א מוסקבה (כדורסל)|צסק"א מוסקבה]] בחצי הגמר.
שורה 48:
עונה אחת לאחר מכן השתתפה איניס במהדורה הראשונה של [[גביע ספורטה|גביע אירופה למחזיקות גביע]] (על אף שלא הייתה מחזיקת הגביע - הגביע האיטלקי טרם התקיים אז). איניס הדיחה את [[נאנט (כדורסל)|נאנט]], [[פרטיזן בלגרד (כדורסל)|פרטיזן בלגרד]] וספרטק ברנו, ועלתה לגמר מול [[מכבי תל אביב (כדורסל)|מכבי תל אביב]]. איניס ניצחה במשחק הראשון, שהיה משחק בית, בפער שהספיק לה לזכות בגביע למרות הפסד דחוק במשחק הגומלין ב[[תל אביב]], וזכתה בתואר אירופי ראשון.
ב-[[1969]] החל למעשה עידן השליטה של הקבוצה בכדורסל האירופי. הוא התחיל עם הגעתו של המאמן ה[[יוגוסלביה|יוגוסלבי]] [[אלכסנדר ניקוליץ']], שנחשב היום אחד מגדולי המאמנים באירופה בכל הזמנים. איניס זכתה באליפות שלישית ב-[[1969]], וב-[[1970]] הוסיפה אליפות נוספת וגם זכתה לראשונה בגביע אירופה לאלופות, עם
באותן שנים התגבש סגל השחקנים שהרכיב את הקבוצה לאורך העשור, סביב שלד קבוע - הרכז [[אלדו אוסולה]] והסנטר [[דינו מנגין]]. כוכב נוסף בתחילת העשור היה ה[[מקסיקו|
הקבוצה לא הצליחה להגן על תארה בעונת 1970/71, לאחר שנוצחה במשחק הגמר על ידי צסק"א מוסקבה, אולם זכתה בפעם השלישית ברציפות באליפות איטליה. הליגה האיטלקית של אז נחשבה לחזקה באירופה, וזכייה בשלוש אליפויות רצופות בה הייתה הישג משמעותי.
שורה 56:
האליפות של 1971 איפשרה לקבוצה להמשיך ולשחק בגביע אירופה לאלופות גם בעונת 1971/72, ובפעם השלישית ברציפות עלתה למשחק הגמר, שנערך באותה שנה ב[[היכל הספורט יד אליהו]] לרגל הפיכתו לאולם מקורה. איניס ניצחה בגמר את [[יוגופלסטיקה ספליט]] והחזירה לעצמה את גביע אירופה לאלופות.
בקיץ [[1972]] הגיע לקבוצה שחקן נוסף שהפך עם הזמן לאחד השחקנים הגדולים בתולדותיה - [[בוב מורס]], [[פורוורד]] [[ארצות הברית|אמריקאי]] יוצא [[אוניברסיטת פנסילבניה]] שניחן ביכולת קליעה משובחת. כיוון שבליגה האיטלקית של אז היה מותר לשחק רק עם שחקן זר אחד, נאלץ ניקוליץ' לבחור בין מורס ומנואל ראגה, הכוכב
הקהל קיבל את מורס בקריאות בוז לאחר שהראה יכולת בינונית בתחילת משחקו הראשון בליגה, אולם לאחר שהתגלתה במלואה יכולת הקליעה שלו הפך מורס לחביב הקהל, ולאחד השחקנים המאיימים בקרב יריבותיה של וארזה. כבר בעונתו הראשונה זכתה הקבוצה בדאבל איטלקי ופעם נוספת בגביע אירופה לאלופות עם
ההרכב של מנגין, מורס ואוסולה, יחד עם שחקנים נוספים מ[[נבחרת איטליה בכדורסל|נבחרת איטליה]] כג'וליו יליני, מרינו צנאטה ואיוון ביסון, היה שלד ההרכב הכמעט קבוע של הקבוצה למשך שארית העשור.
שורה 68:
וארזה נוצחה גם בשני הגמרים הבאים של גביע אירופה לאלופות, בידי ריאל מדריד ו[[בוסנה סראייבו]], ובכך השלימה הישג שיא בכדורסל האירופי - עשרה גמרים רצופים של גביע אירופה לאלופות.
ב-1979/80, עונה אחת לאחר גמר גביע אירופה לאלופות העשירי והאחרון שלה, עברה וארזה שוב לזירה המשנית באירופה - גביע אירופה למחזיקות גביע, וזכתה בו בפעם השנייה עם
===שנות ה-80 וה-90===
שורה 75:
בתחילת [[שנות ה-80]] התפרק שלד השחקנים שהרכיב את השושלת הגדולה של הקבוצה. אלדו אוסולה עזב אחרי הזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1980. דינו מנגין ובוב מורס המשיכו עונה נוספת שבה סיימה הקבוצה במקום הראשון את העונה הרגילה בליגה האיטלקית, אך הודחה בחצי גמר ה[[פלייאוף]] בידי [[וירטוס בולוניה|סינודינה בולוניה]]. זה היה גם גורלה בחצי גמר גביע אירופה למחזיקות גביע מול פלקנסטרו קאנטו. בסיום אותה עונה עזבו גם מנגין ומורס את הקבוצה, ושושלת שנות ה-70 באה סופית אל סיומה.
המחצית הראשונה של שנות ה-80 הייתה אפורה למדי כאשר הקבוצה משיגה תוצאות בינוניות הן בזירה המקומית והן באירופית, אך במחצית השנייה חלה התאוששות
גם בזירה המקומית השתפרו הישגיה של הקבוצה לעומת המחצית הראשונה של העשור. בהנהגתם של קורני תומפסון ו[[סטפנו רוסקוני]] זכתה הקבוצה פעמיים ברציפות במקום הראשון בסיום העונה הרגילה באיטליה, אך נוצחה פעמיים בחצי גמר הפלייאוף. בעונת 1989/90 עלתה לגמר הפלייאוף, אך נוצחה על ידי [[סקבוליני פזארו]] ולא זכתה באליפות.
שורה 85:
הקבוצה התבססה בצמרת ועלתה מדי שנה לפלייאוף במחצית השנייה של [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]], והגיעה לשיא בסיום העשור - דווקא בתקופה בה ויתרה על החסות המסחרית - כאשר [[קרלו רקלקטי]] התמנה למאמן בעונת 1997/98. לצד הכוכבים הוותיקים אנדראה מנגין ואריאן קומזץ בנה רקלקטי קבוצה צעירה ומוכשרת, כשבמרכזה הרכז [[ג'נמרקו פוצקו]] והפורוורד [[אלסנדרו דה פול]]. הקבוצה הגיעה לחצי גמר הפלייאוף בו נוצחה על ידי [[וירטוס בולוניה|קינדר בולוניה]].
בעונת 1998/99 שמרה הקבוצה על הסגל שהצליח עונה קודם לכן. רקלקטי צירף לקבוצה עוד צעירים מוכשרים - הפורוורד [[ג'קומו גלאנדה]] והסנטר ה[[פוארטו ריקו|פוארטו-ריקני]] [[דניאל סנטיאגו]]. את הוותק והנסיון סיפקו אנדראה מנגין וה[[גארד (כדורסל)|גארד]]/פורוורד הקרואטי [[וליקו מרשיץ']] שהחליף את קומזץ. עם הסגל הצעיר והרעב הדהימה וארזה את הכדורסל האיטלקי כשזכתה באליפות אחרי
בעונת 1999/2000, עדיין ללא חסות מסחרית, שיחקה הקבוצה תחת השם "וארזה רוסטרס". ללא רקלקטי אך עם סגל שכלל עדיין את אנדראה מנגין, פוצקו וסנטיאגו כשאליהם צורפו ה[[רוסיה|רוסי]] הוותיק יבגני קיסורין וה[[גרמניה|גרמני]] דניס ווכרר, הסתיימה העונה שהחלה עם הרבה ציפיות באכזבה, עם הופעה פושרת בגביע אירופה לקבוצות שהסתיימה בהדחה בשלב הבתים השני, ועם החמצת הפלייאוף בליגה האיטלקית. גם הבאתו באמצע העונה של [[ולריו ביאנקיני]], מאמן וותיק ורב הישגים ותארים, לא שיפרה את יכולתה ומאזנה של הקבוצה.
שורה 93:
מאז [[2000]] התקשתה הקבוצה, ולמעשה הייתה באופן קבוע קבוצת תחתית. לעתים השתחלה לפלייאוף בקושי רב ונשרה בשלבים המוקדמים, ולעתים החמיצה כליל את הפלייאוף. כל זאת למרות הבאת מאמנים בעלי שם כגון ה[[ארגנטינה|ארגנטינאי]] [[רובן מניאנו]] שהוביל את [[נבחרת ארגנטינה בכדורסל|נבחרת ארגנטינה]] ל[[מדליית זהב]] ב[[אולימפיאדת אתונה (2004)]].
בעונת 2007/08 החלה הקבוצה את העונה עם וליקו מרשיץ', מכוכבי עונת האליפות של 1999, בעמדת המאמן. מאזן של 2
לקראת עונת 2010/11 נטל את הבעלות על הקבוצה ארגון "וארזה בלב", ארגון של חברות ויחידים המשלמים דמי חבר על מנת להשתתף בניהול המועדון. הארגון גייס לקבוצה את המאמן את [[קרלו רקלקטי]], שהוביל אותה לאליפות ב-1999, לאחר שעזב את תפקיד מאמן [[נבחרת איטליה בכדורסל|נבחרת איטליה]]. וארזה הצליחה לחזור לפלייאוף, אולם הודחה בסיבוב הראשון על
שורה 148:
**מקום שני: 1949, 1962, 1963, 1965, 1966, 1967, 1972, 1975, 1976, 1990
* '''[[הגביע האיטלקי בכדורסל|הגביע האיטלקי]]'''
**
**גמר: 1972, 1985, 1988, 1999
*'''הסופרקאפ האיטלקי''':
*
* '''[[סופרוליג|גביע אירופה לאלופות]]'''
**
**גמר: 1971, 1974, 1977, 1978, 1979
* '''[[גביע ספורטה|גביע אירופה למחזיקות גביע]]'''
**
*'''[[גביע קוראץ']]'''
**גמר: 1985
* '''[[הגביע הבין יבשתי בכדורסל|הגביע הבין יבשתי]]'''
**
*'''[[כתר משולש (כדורסל)|כתר משולש]]'''
**
==קישורים חיצוניים==
| |||