התלהבות – הבדלי גרסאות

'''התלהבות''', במובנה ה[[נפש|נפשי]], היא תחושה והבעה של התרגשות רבה, מלווה לעיתיםלעתים ב[[התפעלות]]. התלהבות נחשבת למרכיב רגשי חיוני ל[[הנעה]] ולעשייה האנושית.

ב[[תיאולוגיהתאולוגיה|הגות הדתית]] וב[[פילוסופיה]] עסקו רבות בהתלהבות הקשורה באהבת ה[[אלוהים|אל]]. ההתלהבות הדתית נקשרה בדברי הוגים אל הקנאות הדתית. כך כתב רבי דון [[יצחק אברבנאל]] אשר חי במפנה המאות [[המאה ה-15|ה-15]]-[[המאה ה-16|ה-16]] ב[[חצי האי האיברי]] וב[[איטליה]], בספרו '''נחלת אבות''': {{ציטוטון|כי הנה הקנאה הוא מההתלהבות הרוח}}.{{הערה|אברבנאל, '''נחלת אבות''', ד'.}}

הוגי [[תנועת החסידות]] העלו על נס את ה[[כוונה (יהדות)|כוונה]] ואת ה[[רוחניות]] שבקיום המצוות, וקשרו בינהןביניהן לבין רגשות ההתלהבות וה[[דבקות]] באל באורח החיים היהודי היומיומי. התלהבות ב[[עבודת השם]] אפיינה את הנהגתו של רבי [[לוי יצחק מברדיצ'ב]].{{הערה|[[אברהם כהנא]], [http://www.daat.ac.il/daat/history/hasidut/kahana5-2.htm ר' לוי יצחק מברדיטשוב בעל "קדושת לוי"], '''ספר החסידות''', ורשה תרפ"ב. }} בספר '''צוואת הריב"ש''' נכתב על חשיבות ה[[תפילה]] בהתלהבות וב[[דבקות]] וההשתדלות לכוון אל המהות של אותיות נוסח התפילה, פעולה שנקראת "התקשרות":