גלושה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: עניין, שנייה\1, הייתה, תהיה, לעתים, הספרייה, זיכרון, ארצות הברית, גאוגר\1
שורה 1:
{{עריכה|[[ויקיפדיה:ויקיזציה]], קישורים פנימיים, הוספת מקורות, סידור פסקאות והוספת תבנית קואורדינטות|נושא=יהדות|נושא2=אירופה}}
'''גלושה'''', נקראה '''גלוּשָׁה רבתי''' ([[אוקראינית]]: Велика Глуша, [[יידיש]]: לִישֶע), או בשפת המקום ויֶילְקָה גלושה, היא כפר קטן השוכן כ-27 ק"מ צפונית לעיר [[קאמין-קושירסקי]].
מיקומה הגיאוגרפיהגאוגרפי הוא ב[[נ"צ]] 03 25 – 49 51 בצפון מערב חבל [[ווהלין|ווֹהלִין]], כיום בצפון מערב [[אוקראינה]]. בשנת [[2001]] התגוררו בכפר כ-1880 תושבים.
 
השליטה באזור עברה מיד ליד, מראשית [[העת החדשה]], בין ממלכות ומדינות [[פולין]], [[ליטא]], [[רוסיה]], [[גרמניה הנאצית]] ו[[אוקראינה]]. ובין השאר, היתההייתה שייכת לחבל פּוֹלֵסְיֵה, כיום דרום מערב [[ביילרוסיה]].
כל כיבוש הביא בעקבותיו פגיעה קשה ביהודי האזור.
 
שורה 10:
בסמוך שכן לו הכפר גלושה זוטא, או בשמותיו האחרים, לִישְׁקֶע ומָאלָה גלוּשָׁה, וב-[[1921]] נמנו בו 135 יהודים ב-35 בתי אב.
 
הכפר שכן בין שני מרכזים יהודיים: [[קובל]] ו[[פינסק]]. קובל היתההייתה המרכז הכלכלי-מסחרי ופינסק היתההייתה המרכז הרוחני-ציוני. משפחות הכפר היו בקשרי נישואים עם משפחות באזור [[פולסיה]]: [[פינסק]], [[קוברין]], [[דיוין]] ועוד, ועם משפחות באזור [[ווהלין]]: [[רטנה]], [[קאמין-קושירסקי]], [[קובל]] ועוד. כך שמרה הקהילה על זהותה היהודית.
 
בקרבת גלושה היו כמה כפרים שבכל אחד מהם גרו מספר משפחות יהודיות, אשר עסקו לפרנסתם בחקלאות ודייג. הכפרים הם: [[בירקי]], [[ווטלי]], וולקה, [[וידרטי]] ו[[ורוקומולה]]. גלושה רבתי עבורם היתההייתה המרכז. צעירים מגלושה היו משמשים שם כ"מלמדים" וסייעו לשמירת זיקת המשפחות אל הדת היהודית והשפה העברית.
 
העיירה היתההייתה בנויה ברחבות ובסדר. מגרש גדול וריק באמצע, ששימש לירידים, וסביבו בתים גדולים הבנויים בלבנים אדומות ומכוסים גגות רעפים. הבתים המועטים, בעלי גגות הקש, לא פגמו בתמונה הכללית, היפה.
השדות מסביב היו בבעלות רוזנים פולנים, אשר היהודים עיבדו אותם בחכירה.
 
שורה 31:
 
החיים בעיירה תססו כמו בעיר גדולה. רוב היהודים היו עניים, בעלי חנויות קטנות או בעלי מלאכה זעירים, ורק מיעוטם היו עשירים. בית הכנסת היה המקום המרכזי העיירה ומשנת [[1932]] כיהן בו הרב משה חיים בלינצקי.
למרות מיעוט תושביה, לא חסרו מחלוקות שהיו נפתרות בדרך כלל, אך לעיתיםלעתים היה צורך בסיוע המשטרה הפולנית.
לשיא הגיעה המחלוקת בעניןבעניין השליטה על השחיטה, אשר גרמה לפרוד בין שארי בשר ופגעה בחיי החברה בעיירה ואפילו הוקם בית כנסת נוסף לשרת את המיעוט.
אולם פרט למחלוקות היו בעיירה גילויים של שמחה, עזרה הדדית וסעד לנצרכים בגלוי ובסתר.
בחתונות היו מזמינים מהעיר קובל את איצעלה הכליזמר, הכנר שהיה מביא עמו נגנים נוספים ומובטח היה אז שתיהיהשתהיה חתונה כדת וכדין.
בשמחת תורה היו רוקדים בבית המדרש ואחר היו עוברים מבית לבית וזוללים עוגות ופשטידות תוך כדי זמר וריקוד.
 
שורה 43:
הנוער היה נוהג לטייל בגן הארמון של הרוזן לובינסקי ושביליו היו מקום מפגש לאהבות ראשונות, דמעות פרידה, שירים וויכוחים.
 
עם החמרת מצב יהודי פולין, החלה הגירה מהעיירה. חלק היגר ל[[ארה"בארצות הברית]], [[ארגנטינה]] ו[[מכסיקו]], אך ברובם נתעוררה הכמיהה לעלות לארץ ישראל.
נוסדו כמה ארגונים חלוציים, בהם ה"[[חלוץ הצעיר]]".
כמה צעירים יצאו להכשרות חלוציות וארבעה מהם זכו לעלות לארץ. תשעה אנשים נוספים הצליחו לעלות לארץ, חלקם לפני המלחמה וחלקם אחריה.
 
====במלחמת העולם השניייה====
עם פרוץ [[מלחמת העולם השניההשנייה]] ב-[[1939]], נכנסו הרוסים לאזור והמשטר הקומוניסטי הושלט שם. נאסרה הפעילות הציונית ולימוד העברית. נסגרו שערי ההגירה ונותק קשר המכתבים.
 
ב- 22.6.1941 פלשו הגרמנים לאזור וביחד עם בני בריתם האוקראינים החלו במסע החיסול הסופי של יהדות ווהלין.
שורה 56:
לאחר המלחמה נשארו כמה כותלי בתים, אשר גם הם נהרסו בהמשך.
 
כך תמה לה תקופה של מאות שנים, של עיירה יהודית קטנה, שהיתהשהייתה עולמה בזעיר אנפין של יהדות מזרח אירופה.
 
==לקריאה נוספת==
שורה 62:
* '''פנקס הקהילות פולין''' - כרך ה' ווהלין ופולסיה - הערך הלושה הגדולה, עמ' 75.
 
* '''ספר הזכרוןהזיכרון של קמין קושירסקי'''
 
==קישורים חיצוניים==
 
* [http://www.jewishgen.org/yizkor/Kamen_Kashirskiy/Kamen_Kashirskiy.html תרגום לאנגלית של ספר הזכרוןהזיכרון של קמין קושירסקי]
 
* [http://yizkor.nypl.org/index.php?id=1592 ספר הזכרוןהזיכרון של קמין קושירסקי באתר הספריההספרייה של ניו יורק]
 
[[קטגוריה:עיירות יהודיות (שטעטלעך)]]