מלחמת אוסטריה–סרדיניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
EmausBot (שיחה | תרומות)
מ r2.6.4) (בוט משנה: lmo:Segonda guerra de indipendenza
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: ניצחו\1, \1 ב\2\3 \4\5, דיוויזי\2, מסוי\1, מאחר ש
שורה 5:
|תאריך=[[29 באפריל]] [[1859]] - [[11 ביולי]] [[1859]]
|המקום=ממלכת לומברדי-ונטיה
|תוצאה=נצחוןניצחון פרנקו-סרדיניאן<br /> שביתת הנשק של וילפרנקה (12 ביולי, 1859)
|צד ראשון= [[קובץ: Flag of France.svg|25px]] [[צרפת]] <br /> [[קובץ: Flag of Italy (1861-1946) crowned.svg|25px]] [[ממלכת סרדיניה]]
|צד שני= [[קובץ: Flag of the Habsburg Monarchy.svg|25px]] [[האימפריה האוסטרית]]
שורה 23:
מסקנה זו הובילה את [[קמילו בנסו די קאבור]] לכינון יחסים עם מעצמות אירופאיות אחרות, באמצעות השתתפות חלקית ב[[מלחמת קרים]].
 
ב[[חוזה פריז (1856)|ועידת השלום]] ב[[פריז]], קאבור ניסה למשוך תשומת לב לאיחודה של איטליה. קאבור מצא כי הבריטים והצרפתים בעד, אך לחלוטין אינם מעוניינים לפעול כנגד רצונות אוסטריה, מאחר וצעדיםשצעדים לכיוון עצמאות איטלקית יאיימו על טרטוריה אוסטרית ב[[לומברדיה]] ו[[ונטיה]]. שיחות בין נפוליאון השלישי וקאבור לאחר ועידת השלום סימנו את נפוליאון כמועמד לסייע לאיטליה.
 
ב-14 בינואר, 1858, פליס אורסיני, איטלקי, ניסה לרצוח את נפוליאון השלישי. ניסיון רצח זה הביא אהדה רבה למאמץ האיחוד האיטלקי, והשפיע עמוקות על נפוליאון עצמו, אשר הפך נחוש לעזור לפידמונט נגד אוסטריה בפעולות ההפיכה שממשלות איטליה יאפשרו בעתיד.
 
הקיסר נפוליאון השלישי ו[[קמילו בנסו די קאבור]], ראש ממשלת הממלכה של סרדיניה, חתמו על הסכם ברית כנגד אוסטריה: צרפת תסייע לסרדיניה במלחמה כנגד אוסטריה אם תוקף, וסרדיניה לעביר לצרפת את [[ניס]] ו[[סאבוי]] בתמורה.
שורה 31:
ברית סודית זו שירתה את שתי המדינות: סייעה לפידמונטס באיחוד [[חצי האי האפניני]] תחת [[בית סבויה]], והחלישה את אוסטריה, יריבתה המושבעת של אימפריית צרפת של נפוליאון השלישי.
 
קאבור, אשר הותנה בקבלת סיוע מצרפת בתקיפה אוסטרית, הסית את וינה בעזרת סדרת תמרונים צבאיים בקרבת הגבול. אוסטריה פרסמה אולטימטום ב-23 באפריל, 1859, בו דרשה את פירוק צבא סרדיניה. עקב סירובה של סרדיניה, הוכרזה מלחמה ב-29 באפריל, אשר גררה את צרפת לעימות.
 
== כוחות ==
שורה 38:
הצבא פעל תחת פיקודו של נפוליאון השלישי, מחולק לחמישה חילות: הגיס הראשון, הובל על ידי אשיל ברגו ד'הילר, הגיס השני, הובל על ידי פאטריק דה מקמהון (דוכס מגנטה), הגיס השלישי הובל על ידי פרנסואה סרטין קנרובר, הגיס הרביעי הובל על ידי אדולף ניל, והחיל הגיס הובל על ידי הנסיך נפוליאון ז'וזף שארל פול בונפרט. המשמר המלכותי הובל על ידי אוגוסט רגנאו דה סיינט-ז'אן ד'אנגל.
 
צבא סרדיניה מנה כ-70,000 חיילים, 4,000 פרשים ו-90 רובאים. הצבא חולק לחמש דיביזיותדיוויזיות, תחת פיקודו של קסטרלברוגו, מנפרדו פנטי, ג'יובני דורנדו, אנריקו סיילדיני ודומניקו סוצ'יארי. שתי דיביזיותדיוויזיות מתנדבים הרכיבו את, [[ציידי האלפים]] וציידי האפנינים. המפקד העליון היה [[ויטוריו אמנואלה השני, מלך איטליה]], אשר נעזר באלפונסו פררו לה מרמורה.
 
צבא אוסטריה מנה כ-220,000 חיילים, 824 רובאים ו-22,000 פרשים. תחת פיקודו של פילד מרשל פרנק גולאי.
שורה 49:
הכוחות האוסטרים הציגו השגים רבים כנגד צבא סרדיניאן החלש עוד לפני הגעתם של הכוחות הצרפתיים לפידמונט.
 
בכל אופן, הרוזן גולאי, מפקד הכוחות האוסטריים ב[[לומברדיה]], בחר לתקוף מאזור נהר [[טיצ'ינו (נהר)|טיצ'ינו]] בכיוון מסוייםמסוים כדי לחצות אותו. לרוע מזלו, גשם כבד החל לרדת בזמן הצליחה של הנהר, דבר שאפשר לפיידמונטס להציף את שדות האורז שלהם מבעוד מועד ולעקב בכך את התקדמות הכוחות.
 
האוסטרים תחת פיקודו של גולאי הגיעו לורצ'לי, כדי לאיים על [[טורינו]], בעוד שכוחות פרנקו-סרדיניאן נעו כדי לחזק את [[אלסנדריה]] וגשרי נהר [[פו (נהר)|פו]] מסביב ל[[קזאלה מונפראטו]] גרמו להם לסגת.
שורה 55:
ב-14 במאי, נפוליאון השלישי הגיע לאלסנדריה, כדי לקחת את הפיקוד.
 
המפגש ההתחלתי של המלחמה היה במונטבלו ב-20 במאי, קרב בין כוחות אוסטריים תחת פיקודו של סטדיון מול דיביזיהדיוויזיה בודדת של החיל הראשון של הצרפתים תחת פיקודו של אלי פרדריק פוריי. הכוחות האוסטריים היו פי שלושה, אבל פוריי זכה בקרב, והכניס את גולאי למגננה.
 
בתחילת יוני, גולאי הגיע עו כוחותיו למרכז מסמוך לרכבת של מג'נטה ותפס עמדות הגנה מזרחית לנהר. נפוליאון השלישי תקף את ישירות את אזור טיצ'ינו עם חלק מהכוח, כאשר יתר הכוח איגף את הכוחות האוסטריים.