התפשטות קרקעית הים – הבדלי גרסאות

וגנר הבחין כי מאובני [[מזוזאורוס]] ו[[ליסטרוזאורוס]] נמצאו במקומות המופרדים באמצעות אוקיינוסים. בהניחו כי בעלי חיים אלה לא היו מסוגלים לשחות מרחק כה רב, הסיק שהם חיו פעם על [[יבשת]] אחת שהתפצלה. בשנת 1915 התפרסם ספרו "מקור היבשות והאוקיינוסים" (Die Entstehung der Kontinente und Ozeane), בו נכלל רעיון קיומה של [[יבשת-על]] גדולה, ובמהדורות מאוחרות יותר אף העניק לה שם: [[פנגיאה]]. עם השנים התרחבו מהדורות הספר וכללו ראיות נוספות, ובמהדורה האחרונה שפורסמה זמן קצר לפני מותו נטען כי ככל שאוקיינוסים רדודים יותר, כך הם צעירים יותר מבחינה גאולוגית. התאוריה של וגנר הסבירה בין היתר את היווצרותם של הרכסים הגדולים דוגמת ה[[הימלאיה]] וה[[הרי האלפים|אלפים]], אך לבד מתמיכתו של ה[[גאולוג]] ה[[דרום אפריקה|דרום אפריקאי]] [[אלכסנדר די-טואה]] (Alexander du Toit{{כ}}, 1878–1948),<ref>'''Encyclopedia of Geology''', כרך 2, עמ' 188</ref> נדרשו עשרות שנים כדי שרעיון תנועתן של היבשות יתקבל בהרחבה בחוגים [[מדע]]יים, בעיקר מאחר ולאשלא הציג מנגנון הגורם לתנועה.