תאוריית הערך של העבודה – הבדלי גרסאות

קנטיון השפיע מאוד על [[האסכולה הפיזיוקרטית]], שרעיונותיה היו פופולריים בצרפת במחצית השנייה של [[המאה ה-18]]. בקרב האסכולה הפיזיוקרטית, שהעמידה את האדמה והחקלאות במרכז ההליך הכלכלי, התפיסה המקובלת היתה שמחירו של מוצר נקבע לפי כללי ההיצע והביקוש, ובהתאם לתרומה הסובייקטיבית של המוצר להנאתו של הרוכש<ref>Schumpeter, p.221-219</ref>. עם זאת, הפיזיוקרטים אימצו במידה רבה את אמונתו של קנטיון ב"ערך פנימי" קבוע של המוצר, שנקבע בהתאם לעלות הפקתו. מקרב הפיזיוקרטים, הכלכלן [[אן רובר ז'אק טורגו]] פיתח תיאוריה של ערך שבמובנים רבים הטרימה את תיאוריות הערך השולי שהתפתחו בסוף [[המאה ה-19]]<ref>Rothbard, p.391-390</ref>, והתבססה על תפיסה משתנה של ערך שנסמכת על עלות ההשקעה, הביקוש והתמורה הפוחתת שניתן לקבל עבור כל מוצר חדש שמיוצר (תמורה שולית פוחתת).

 

הפילוסוף והכלכלן אדם סמית, שנחשב לרוב כמייסד האסכולה הקלאסית בכלכלה, הציג בתחילת הפרק השישי של ספרו [[''עושר האומות'']] (1776) גרסה משלו לתיאוריית הערך של העבודה. לפי סמית:

[[קובץ:AdamSmith.jpg|שמאל|ממוזער|200px|אדם סמית', 1787. הציע כמה רעיונות למקור ערך החליפין של המוצרים]]

אפשר לראות ברעיון זה את הגרסה של סמית לתיאוריית עלות של הערך<ref>Whitaker, p.21-17</ref><ref>Schumpeter, p.309</ref> (Cost Theory of Value), שבמידה רבה אינה עולה בקנה אחד עם הרעיונות האחרים שלו בנוגע למקור הערך<ref>Schumpeter, p.310</ref><ref>Whitaker, p.14</ref>.

 

הכלכלן הבריטי [[דייוויד ריקרדו]], שהושפע מכתביו של סמית, פתח את ספרו "''על עקרונות הכלכלה המדינית והמסים''" (1817) בהבחנה המוכרת בין ערך השימוש לערך החליפין של החפצים. הוא ציטט את דברי סמית בנוגע ל[[פרדוקס הערך]], לפיו לדברים שימושיים כמו אוויר ומים אין שום ערך חליפין, והסיק מכך כי "התועלתיות אינה, אפוא, קנה המידה של ערך החליפין - אף על פי שהיא מהווה בשבילו גורם עיקרי"<ref>ריקרדו, עמ' 37</ref>.

[[קובץ:Portrait of David Ricardo by Thomas Phillips.jpg|ימין|ממוזער|200px|דייוויד ריקרדו. ביקר את חוסר העקביות של אדם סמית' ב"עושר האומות"]]

האופן שבו פיתח ריקרדו את התיאוריה שלו בפרקים ארבע וחמש ב"עקרונות הכלכלה" הביא פרשנים וכלכלנים בתקופה מאוחרת יותר לראות בתיאוריה שלו גרסה מוקדמת של תיאוריית ערך של עלות הייצור (Cost Theory of Value), שבה עלות ההשקעה של היזם בכל שלב נקבעת באופן כללי לפי כמות העבודה שהוא נדרש להעסיק<ref>Schumpeter, p.594</ref><ref>Whitaker, p.23</ref><ref>Stigler, p.358</ref>.

 

הרעיונות שהציע ריקרדו בנוגע לעבודה כגורם הקובע את הערך עוררו ביקורת מייד עם פרסום "עקרונות הכלכלה". הכלכלן הצרפתי [[ז'אן בטיסט סיי]] כתב בהקדמה למהדורה הצרפתית של הספר כי "נדמה שמר ריקרדו אינו כולל [בתרומה של המכונות לערך של הסחורה] את הרווח או הריבית על ההון הכלולה במחיר הסחורות"<ref>Stigler, p.362</ref>. [[תומאס מלתוס]], שפרסם את ספרו "''עקרונות הכלכלה המדינית''" בשנת [[1820]], ביקר את ריקרדו על כך שאינו כולל בתוך עלות העבודה גם את הרנטה על הקרקע. ריקרדו עצמו ראה בשאלת הערך בעיה סבוכה, ואף לא היה מרוצה לחלוטין מההסבר שהוא עצמו סיפק לה. במכתב משנת 1823, זמן קצר לפני מותו, כתב ריקרדו כי: "הקושי שבנושא הערך העסיק את מחשבותיי, אך מבלי למצוא באופן משביע רצון את דרכי החוצה ממבוך זה"; במכתב מוקדם יותר לתלמידיו הוא כתב כי: "אני לא שבע רצון מההסבר נתתי לעקרונות הקובעים (Regulate) את הערך"<ref>מצוטט אצל: Wihtaker, p.22</ref>.