פריץ גרובה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
פומפריפוזה (שיחה | תרומות) |
פומפריפוזה (שיחה | תרומות) |
||
שורה 11:
מאמציו של גרובה ירדו לטימיון כאשר בנובמבר [[1925]] היה מעורב בתקרית קשה. גאוגרף גרמני בשם ד"ר גוסטב שטראטיל-זאואר (Gustav Stratil-Sauer) שטייל באפגניסטן, ירה באדם מקומי והרגו. לטענתו של שטראטיל-זאואר, הדבר נעשה מתוך [[הגנה עצמית]]. שטראטיל-זאואר חשש מ[[עונש מוות|עונש המוות]] שיוטל עליו לפי הדין המקומי, ומכיוון שכך נמלט. גרובה טוען שניסה לאתרו ולשכנע אותו להסגיר עצמו. השניים נתפסו ביחד על ידי המשטרה המקומית, וגרובה הואשם כי ניסה לסייע לו להימלט. האפגנים דרשו את גירושו של גרובה, והגרמנים סרבו, שכן טענו כי גרובה לא פעל שלא כהלכה. בסופו של דבר הסתיימה התקרית בקריאתו של גרובה לשוב לברלין, בשנת [[1926]].{{הערה|Francic R. Nicossia, "'Drang Nach Osten' continued? Germany and Afganistan during the Weimar republic", ''Journal of contemporary history'', vol. 32, 1997, pp. 245}} בין 1926 ל-[[1932]] עבד גרובה במחלקה 3 של משרד החוץ הגרמני, האחראית על הקשרים עם [[איראן]], [[אפגניסטן]] ו[[הודו]].
==שגריר בעיראק==
מאוקטובר [[1932]] שימש גרובה כשגריר הגרמני ב[[עיראק]]. גרובה דיבר [[תורכית]] ו[[ערבית]] שוטפות, והדבר היה לו לעזר רב. בינואר [[1933]] עלתה [[המפלגה הנאצית]] לשלטון בגרמניה. גרובה לא היה מעולם חבר המפלגה, אך הוא הזדהה במידה רבה עם האידיאולוגיה שלה, והשתלב היטב במשטר החדש. הוא החל בהפצת האידיאולוגיה הנאצית והאנטישמיות, כשהוא קושר אותן ללאומיות הפאן-ערבית. בין היתר רכש עיתון בשם "אלעאלם אלערבי" (העולם הערבי), ובו פירסם בהמשכים את תרגומו ל[[ערבית]] לספר [[מיין קאמפף]] מאת היטלר.{{הערה|{{מטח|ניסים קזז|היהודים בסביבתם: התקופה המלוכנית עד לעליה ההמונית|15677}}
רעיונותיו של גרובה נפלו על אזניים קשובות. עיראק, שקיבלה את עצמאותה המלאה והתקבלה לחבר הלאומים רק ב-[[1932]], הייתה מדינה שהייתה נתונה למעשה תחת שליטה בריטית. [[ההסכם האנגלו-עיראקי (1930)|ההסכם האנגלו-עיראקי]] משנת [[1930]] הכפיף למעשה את מדיניות החוץ והכלכלה של עיראק לבריטניה, והתיר לבריטים להחזיק בסיסי צבא וחיילים על אדמת עיראק. הבריטים השליטו את [[השושלת ההאשמית]], שהייתה זרה לעיראקים. לאחר מותו של [[פייסל הראשון, מלך עיראק]] בשנת [[1933]] לא נהנו עוד יורשיו מהכריזמה האישית והנאמנות שהיו מנת חלקו. רעיונות של לאומנות קיצונית מעורבים בשנאה לבריטים וליהודים, על רקע האירועים ב[[ארץ ישראל]] וביניהם [[המרד הערבי הגדול]] שגשגו, ותנועות לאומניות ופרו נאציות פרחו.
בתקופת [[המרד הערבי הגדול]] בארץ ישראל, ניסו הפלסטינים לקבל סיוע גרמני. ב-[[1936]] יצר [[פאוזי אל-קאוקג'י]], ממנהיגיו הצבאיים של המרד, קשר עם גרובה וניסה לרכוש דרכו נשק גרמני. גרובה הביע דעתו כי על אף שיש לחוש אהדה למרד, הרי שאספקת הנשק עלולה לערער את היחסים עם בריטניה, החשובים לא פחות. בינואר [[1937]] הגיעה בקשה דומה ברוח זו של אנשי [[הוועד הערבי העליון]], ותגובתו של גרובה הייתה דומה.{{הערה|Francis Nicosia, "Arab nationalism and National Socialist Germany, '''International Journal of Middle East Studies''', vol. 12, 1980 pp. 356}}
בתקופה זו התקרב גרובה לחבורת קצינים עיראקים לאומנים ושאפתנים, בראשותו של [[סלאח א-דין א-סבאע']], שנקראה "המרובע הזהוב". לאחר הפיכת [[בכר סדקי]] ורציחתו, בשנת [[1937]], שיחקה חבורה זו תפקיד חשוב ביותר בפוליטיקה העיראקית. על אף שמייד לאחר הפיכת סדקי, חיווה גרובה את דעתו השלילית באשר לעיסקת נשק עם המשטר העיראקי, מחשש להכעיס את הבריטים.{{הערה|Francis Nicosia, "Arab nationalism and National Socialist Germany, '''International Journal of Middle East Studies''', vol. 12, 1980 pp. 363}} הרי שלא נמנע מקשר עם חבורת הקצינים שמטרתה הייתה לגרש את הבריטים מעיראק, ואף מהאזור כולו. ב-[[1938]] הגיע גרובה למסקנה כי יש להפעיל את התנועה הערבית הלאומית לערעור המשטר בעיראק, משטר המנדט הצרפתי בסוריה, והמשטר הבריטי בארץ ישראל. הוא יצר קשרים עם המופתי הירושלמי, חאג' אמין אל-חוסייני, העביר לו כספים, וניסה לפעול להברחת נשק למורדים הפלסטינים.{{הערה|Francis Nicosia, "Arab nationalism and National Socialist Germany, '''International Journal of Middle East Studies''', vol. 12, 1980 pp. 364}}
מפברואר [[1939]] שימש גם כשגריר בחצרו של [[אבן סעוד]] ב[[ערב הסעודית]]. לאחר פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] נותקו היחסים הדיפלומטיים בין עיראק וגרמניה הנאצית, וגרובה שב ל[[ברלין]]. בשנים שלאחר מכן עבד בשיתוף פעולה עם [[וילהלם קפלר]], נאצי בכיר ששימש כיועץ להיטלר בענייני כלכלה ומדיניות חוץ.
==הערות שוליים==
| |||