פריץ גרובה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
פומפריפוזה (שיחה | תרומות) |
פומפריפוזה (שיחה | תרומות) |
||
שורה 31:
חבורה זו החלה עד מהרה בקו אנטי-בריטי תקיף, דרשה מן הבריטים כי יפנו את בסיסיהם בעיראק, ואף הטילה מצור על בסיס ה-[[RAF]] הגדול ב[[חבניה]]. בריטניה, מצידה, תגברה את כוחותיה, והנחיתה עוד ועוד חיילים דרך הים, שנחתו בנמל [[בצרה]]. אל-כילאני, שהבין כי עימות צבאי עם בריטניה ממשמש ובא, דרש סיוע מגרמניה.
בראשית מאי החליט שר החוץ הגרמני [[יואכים פון ריבנטרופ]] לשלוח את גרובה כשגריר לבגדאד. סוכם כי גרובה יגיע לבגדאד, וינסה ליצור בה מרכז השפעה גרמני שיפיץ את המרד לכל רחבי המזרח התיכון. סוכם כי הדרך הטובה ביותר לסייע למרד, שעמד בפני תבוסה צבאית במאבק כנגד הכוחות הבריטים העדיפים, היא משלוח כוחות אוויריים של ה[[לופטוואפה]]. קולונל [[ורנר יונק]] הוצב בראש כוח קטן של שתי [[טייסת|טייסות]] האחת של מפציצי [[היינקל He
השפעתו של הכוח הגרמני הייתה מוגבלת, והעיראקים הובסו במלחמה. גרובה, ששהה במהלך כל הלחימה בבגדאד, ניסה להביא למעורבות גרמנית גדולה יותר בלחימה. ב-[[23 במאי]] כאשר היו הבריטים כבר בשערי בגדאד, הוציא [[היטלר]] את "הנחיה מס' 30" ולפיה - "תנועת החירות הערבית היא, במזרח התיכון, בעלת בריתנו הטבעית נגד אנגליה. בקשר לכך יש חשיבות מיוחדת להפחת מרד בעיראק. מרידה כזאת תתפשט מעבר לגבולות עיראק ותחזק את הכוחות העויינים לאנגליה במזרח התיכון, תשבש את קווי התחבורה הבריטיים, ותרתק חילות אנגלים ונפח אניות אנגלי על חשבון זירות מלחמה אחרות. מן הסיבות האלו החלטתי להמריץ את פיתוח הפעולות במזרח התיכון באמצעות מתן התמיכה לעיראק..."{{הערה|[[וינסטון צ'רצ'יל]], '''מלחמת העולם השנייה''', כרך שלישי, "הברית הגדולה", עמ' 228}} הנחיה זו הייתה בשלב זה, חסרת משמעות. גרובה האמין כי גם לאחר נפילת חבניה, פלוג'ה ובגדאד, ימשיכו העיראקים להילחם בצפון המדינה. אמונה זו הייתה כוזבת.{{הערה|{{מערכות|גד פאוקר|מחווה הירואית בשמי חבנייה|6/109526|311, מרץ 1988}}}}
|