תסיסה – הבדלי גרסאות

בניגוד למיקרואוגרניזמים מסוימים שמפיקים את כל האנרגיה שלהם מתהליך תסיהסההתסיסה, בעלי חיים מורכבים יותר מסוגלים להפיק אנרגיה גם על ידי שימוש בחמצן. יחד עם זאת, כאשר [[בעלי חיים]] מאמצים את ה[[שריר|שרירים]] וכמות ה[[חמצן]] המגיעה דרך ה[[דם]] אינה מספקת, לא מסוגלים תאי השריר לחמצן את ה[[גלוקוז]] חמצון מלא ל[[פחמן דו-חמצני]]; הם פונים לפיכך למסלול של תסיסה לקטית. החומצה הלקטית הנוצרת היא הגורמת ל[[כאב|כאבי]] השרירים שחווים לאחר פעילות גופנית. לאחר המנוחה, החומצה הלקטית הופכת בחזרה ב[[כבד]] לגלוקוז בתהליך הנקרא [[גלוקונאוגנזה]], תוך שימוש בחמצן. כמות החמצן הנדרשת להפיכת כל החומצה הלקטית לגלוקוז נקראת '''חוב החמצן''' והיא הסיבה להתנשפות אחרי המאמץ. המסלול המעגלי של גלוקוז-לקטט-גלוקוז התגלה ב-[[1929]] והוא נקרא '''[[מעגל קורי]]'''.