מכללות בישראל – הבדלי גרסאות

כאשר הוקמה מכללת יהודה ושומרון באריאל, התברר כי חוק המועצה להשכלה גבוהה לא חל על מוסדות שאינם בשטחי מדינת ישראל ולכן הקים [[אלוף פיקוד המרכז]] את [[המועצה להשכלה גבוהה יהודה ושומרון]] (מל"ג-יו"ש), הנותנת חסות למרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון.

 

ב־[[1978]], בעקבות [[ועדת עציוני לשדרוג מעמד המורה]], החליטו על הפיכת מקצוע המורה לפרופסיה והחלו בהליך הפיכת "הסמינרים להכשרת מורים" שפעלו בתוקף "חוק בתי המדרש התשי"ד" ל"מכללות אקדמיות לחינוך" המעניקות תואר אקדמי ראשון משולב [[תעודת הוראה]]. מהלך זה לווה בחקיקה, במסגרת חוק המועצה להשכלה גבוהה, המסדיר את ההיבטים המשפטיים של פעולת ההשכלה הגבוהה בישראל. לכן, כיום כל המכללות להכשרת עובדי הוראה מעניקות תואר אקדמי, וכלולות בערך על מכללות אקדמיות. סך הלומדים בתשס"ה בכל המכללות להכשרת עובדי הוראה היה כ־23 אלף [[סטודנט]]ים, מתוכם כ־500 לתואר שני.

 

בתי ספר ל[[אח (מקצוע)|אחיות]] ואחים מוסמכים, הכוללים התמקצעות של מקצועות ה[[סיעוד]], הפכו את חלק מבתי הספר לסיעוד למכללות אקדמיות המעניקות תואר או נקודות זכות לקראת תואר. בנוסף, מוענקים תארים בסיעוד על ידי מוסדות אקדמיים קיימים. רשימה חלקית שלהם:

* בית הספר האקדמי לסיעוד ע"ש הנרייטה סאלד של [[מרכז רפואי הדסה|הדסה]] ו[[האוניברסיטה העברית בירושלים]]