תרופות נוגדות יתר לחץ דם – הבדלי גרסאות

טיפול באמצעות [[מעכבי ACE]] או מעכבי [[אנגיוטנסין]] II-{{כ}} (ARB) הוא טיפול מקובל להורדת לחץ דם. מעכבי ACE פועלים על ידי הורדת הייצור של אנגיוטנסין II, והעלאת רמות [[ברדיקינין]], ואילו מעכבי אנגיוטנסין II פועלים על הרצפטורה[[רצפטור]] AT1 ומביאים גם הם לירידה בלחץ הדם. תרופות אלו הינןנמצאו יעילות בשימוש אצל חולים עם יתר לחץ דם, גם כטיפול יחידני וגם כשילוב עם תרופות אחרות להורדת לחץ דם. שילוב של שתי תרופות מאותה משפחה (מעכבי ACE ו- ARB) הינונמצא פחות יעיל בהורדת לחץ הדם מאשר שילוב של כל אחת מתרופות אלו עם תרופה ממשפחה אחרת. יתרה מכך, ואףהשילוב הראה עליה בסיכון למוות כתוצאה מבעיה קרדיוווסקולריתקרדיו-וסקולרית, עליה בסיכון לשבץ, ו[[אוטם שריר הלב]],. אולם, במקרים מאוד מסוימים כגון חולים המציגים חלבון בשתן, השילוב של שתי תרופות ממשפחה זו הראה יעילות גבוהה יותר מאשר שימוש בתרופה אחת בלבד. תופעות לוואי כוללות בין היתר הפרעה בתפקוד הכליה, שיעול יבש, אנגיואדמה (אצל פחות מ- 1%) וכן [[היפרקלמיה]] לאור היפו-אלדוסטרוניזם. מעכבי ACE מספקים הגנה קורונרית טובה יותר מאשר חוסמי תעלות סידן (ועל כך בהמשך). כיום קיימת גישה חדשה לטיפול ביתר לחץ דם, על ידי מעכבים ישירים של [[רנין]], (למשל-, Aliskiren). מחקרים הראו כי טיפול זה הינו ככל הנראה יעיל באותה מידה כמו טיפול באמצעות מעכבי ACE או ARB. כיוםעם זאת, עדיין טיפולהטיפול באמצעות מעכבי רנין עדיין איננו נחשב כטיפול קו ראשון.