מרד הטבק באיראן – הבדלי גרסאות

'''מרד הטבק באיראן''' ([[פרסית]]: '''قیام تنباکو''') היה ה[[מרד]] ה[[לאומיות|לאומי]] הראשון ב[[איראן]] של [[העת החדשה]]. המרד פרץ בשנת [[1890]] בעידודה של ה[[עולמא]] ואנשי הדת [[עלי-אכבר פלאסירי]], [[ג'מאל אלא-דין אפע'אניאל-אפגאני]] ו[[מירזא חסן שיראזי]] ונמשך עד לשנת [[1892]]. הסיבה העיקרית לפרוץ המרד הייתה מתן זיכיון בלעדי ל"[[החברה הקיסרית לטבק|חברה הקיסרית לטבק]]" (Imperial Tobacco Company) הבריטית למכירה ולשליטה על ה[[טבק]] ומוצריו באיראן. מרד ה[[טבק]] כלל סגירת חנויות, החרמת הטבק ואף הוצאת [[פתווה]] שאסרה על עישון ושימוש בטבק בקרב כל אזרחי איראן.

במחצית [[המאה התשע-עשרה]] כבר הפנה ה[[אסלאם]] את ראשו לכיוון המערב והראה רצון להתקדמות והתפתחות. המעצמות היחידות בעלות העניין באיראן היו [[רוסיה]] ו[[בריטניה]]. עוד בשנת [[1864]] הקימו אנשי עסקים את קו ה[[טלגרף]] הראשון באיראן כחלק מהתקשורת עם [[הודו]] ובשנת [[1872]] נתן [[נאצרנאסר א-דין שאה קג'אר]] זיכיון לבריטי [[פאול יוליוס פון רויטר]] שהעניק לו את הזכות לפתח את איראן מבחינה טכנולוגית. בתמורה לוויתור של האיראנים על המכס, קיבלו הבריטים את הזכות לייסד בנק באיראן, להקים רשת טלגרף ומסילות ברזל ולפתח את המשאבים המינרלים של איראן‏‏.