זאב לב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה
שורה 22:
ב-[[1950]], לאחר סיום הדוקטורט, עלה עם אשתו דבורה (אותה פגש במסגרת תנועת הנוער [[השומר הדתי]]) לארץ ישראל, למורת רוחו של פרופ' רבי, והתקבל כמרצה ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]]. הוא התמחה ב[[תהודה פרמגנטית]], וקנה לו שם עולמי בתחום, והיה בין המובילים לפיתוח מכשירי ה-[[MRI]] וה[[מיקרוגל]]. ב-[[1962]], כשהוא בן 40 בלבד, התמנה ל[[פרופסור מן המניין]].
 
מכיוון שדגל ב[[תורה עם דרך ארץ]], עמד בראש קבוצה שייסדה ב-[[1969]] את [[בית הספר הגבוה לטכנולוגיה בירושלים]], ("מכון לב"), ששילב לימוד תורה ומדע גם יחד, תוך שהוא מקבל לשם כך הסכמות מחשובי הרבנים, אם כי בפועל לא השתלבו [[חרדים]] רבים בלימודים במכון. הוא ראה את הנולד כאשר בחר שבית הספר יתמקד בתחומים: [[אלקטרו-אופטיקה]], [[אלקטרוניקה]] ו[[מדעי המחשב]], ורבים מהבוגרים השתלבו בחברות [[הייטק]] בישראל. לב היה גם ממייסדי [[המכון המדעי-הטכנולוגי לבעיות הלכה]], והיו"ר הראשון שלו. בהתאם לגישתו, שלח את בניו ללמודלמדו ב[[ישיבה תיכונית|ישיבות תיכוניות]].
 
בראשית שנות השבעים, היה לב בין ראשוני המתיישבים, בשכונת [[גבעת המבתר]], שבירושלים. ושימשהוא גםשימש כרבה של השכונה הקטנה והצעירה (שליח הציבור של הקהילה היה [[אדיר זיק]]). בטרם נבנה מבנה הקבע של בית הכנסת של השכונהבשכונה, שימש מרתף ביתו כבית כנסת. במקום זה התגבש נוהל תפילה משותף לכוללכל העדות, שלפיו קטעי התפילה נקראים לסירוגין, לפי נוסחי העדות השונות. תושביכך השכונההונהג אמצו את הנוהל כאידאל והוא הונהגגם במבנה הקבע של בית הכנסת, במשך למעלה מעשרים שנה.
 
פרופ' לב היה חבר בוועדות ציבוריות רבות, בין היתר היה חבר בוועדה להיתרי עבודה בשבת ובוועדה לבדיקת טיסות [[אל על]] בשבת. ראש הממשלה דאז, [[מנחם בגין]], קיבל ב-[[1982]] את דעת המיעוט של פרופ' לב להימנע מטיסות בשבת. לב נהג לייעץ לרבנים חשובים כרב [[יצחק אייזיק הלוי הרצוג]] וכרב [[שלמה זלמן אוירבך]] בענייני טכנולוגיה.
 
לב נפטר בירושלים ב-[[3 באוקטובר]] [[2004]], והוא בן 82. נקבר ב[[הר המנוחות]] בירושלים.
שורה 36:
בנו, [[אל"מ]] נחום לב, שהיה קצין בכיר ב[[סיירת מטכ"ל]] וחובב אופנועים, נהרג בתאונת אופנוע באוגוסט [[2000]]. ספרו "אופנועים - רכיבה נכונה" ראה אור לאחר מותו. בהספדו לבנו אמר עליו שמבחינתו מת שלוש פעמים: כשמות אמו שינה אותו מהקצה אל הקצה, כש[[יציאה בשאלה|עזב את הדת]] וכשנהרג בתאונה.
 
גם בנו השני, [[שמעון לב]], צלם במקצועו, עזב את הדת ואף כתב על ה[[יציאה בשאלה]] ספר בשם "ושיודע לשאול" ([[הוצאת חרגול]], תשנ"ח). בספר כתב נחום לב: {{ציטוטון|אבא סוחב תיק רציני... הוא הלך למדע בתקופה שלאדם דתי זה היה כמו ללכת ל[[סיירת מטכ"ל]]... אבא מתחכך עם העולם החילוני הרבה שנים... אבל הוא תמיד שמר את עצמו במנותק}}. על האופן שבו קיבל את עזיבת הדת של שניים משלושת בניו כתב נחום: {{ציטוטון|אין יום שאבא לא חושב על זה שאנחנו לא דתיים... הוא נכנס לקטע שבגללו תהיה הפסקת השושלת וזה התחיל להעיק עליו. בגלל ההחלטות שלו, שושלת של אחד עשר דורות של רבנים נגמרה... אני חושב שב[[מלחמת שלום הגליל]] אבא שלי התחיל פתאום לתפוס שיש לי עולם שלם מאחורי, שאני לא תלוש... אז הוא התחיל להשלים עם זה והתחיל לדבר על זה שהמשפחה שלנו היא רבגונית}}.
 
בנו השלישי, אבי לב, תושב [[קרני שומרון]], מלמד בישיבה. בתו, ד"ר אסתר כהן, מרצה לאנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. בתו, חוי לב, היא אמנית העוסקת בציור, פיסול וצילום. אחד מחתניו הוא ד"ר גבי בוטבול, מייסד בתי ספר אקדמיים לציבור החרדי בישראל ומחבר הספר "אסירי תקווה".