ארכנואידיטיס – הבדלי גרסאות

'''ארכנואידיטיסאָרַכנואידיטיס''' (Arachnoiditis; בעברית גם '''דלקת הקרום העכבישי''' או '''דלקת קרום הקורים''') היא מחלה נוירופטית כרונית הנגרמת על ידי [[דלקת]] והצטלקויות של [[קרומי המוח#הקרום העכבישי|הקרום העכבישי של המוח]] - (קרום הארכנואידהקורים, ובלועזית: הקרום הארכנואידי).

קרום זה הוא הקרום האמצעי מבין שלושת הקרומים העוטפים את [[מערכת העצבים המרכזית]] הכוללת את ה[[מוח]] ו[[חוט השדרה]] (האחרים הם הקרום הקשה -– Dura mater, והקרום העדין -– Pia mater); תפקידם של קרומים אלה יחד עם [[נוזל מוח-שדרה|נוזל מערכת העצבים המרכזית]] (CSF), הוא הגנה על מערכת העצבים המרכזית והזנתה.

*גורמים פנימיים (Intrisicאינטרינזיים) -– כוללים [[זיהום (רפואה)|זיהומים]] שונים, כגון [[שחפת]], [[איידס]], [[עגבת]], זיהום על ידי פטריות (cysticercosis[[ציסטיצרקוזיס]]), זיהום על ידי חיידקים[[חיידק]]ים כמו [[מנינגוקוקוס|מנינגוקוקים]] וזיהומים על ידי [[נגיף|וירוסים]]. [[דימום]], [[איסכמיה]] בשל הפרעות במחזורב[[מחזור הדם]], פציעות ותאונות בעמודב[[עמוד שדרההשדרה]], גידולים[[גידול]]ים שונים.

*גורמים חיצוניים שמקורם בפעולות הרפואה ([[יאטרוגני]]ים) -– כוללים התערבויות רפואיות כמו ניתוחי[[ניתוח]]י גב, [[רדיותרפיה|הקרנות]], הזרקת חומרים ותרופות (כגון [[סטרואיד]]ים) לתעלת עמוד השדרה לצורכי טיפול [[הרדמה]], הדמיה[[דימות רפואי]] (בעיקר על ידי חומר ניגודי על בסיס שומני שהיה בשימוש עד אמצע [[שנות ה-80]], הנקרא פנטופאק - pantopaque) או כל פעולה פולשנית אחרת לתעלתל[[תעלת עמוד השדרה]].

הרופא והחוקר ד"ר ג.א.חורחה אלדרטאנטוניו אלדרטי (J. A. Aldrete), מחבר הספר "ארכנואידיטיס: המגפה השקטה" (''Arachnoiditis: The Silent Epidemic'';{{כ}} 2000), טוען כי {{ציטוטון|...לא ניתן לקבוע את שכיחותה של המחלה לפי הדיווחים בספרות המקצועית. גם לא על פי תביעות לחברות הביטוח או על פי סקרים באמצעות הדואר האלקטרוני, במיוחד כאשר מדובר במחלה שמרבית הגורמים לה הם יטרוגניים (נגרמים על ידי הרפואה). דבר זה כשלעצמו מונע דיווח הולם ומדויק.}}

אין בנמצא מחקרים עדכניים, מדויקים ומספקים המציגים נתונים לגבי שכיחות המחלה. מחקרים [[אפידמיולוגיה|אפידמילוגיים]] לגבי המחלה נתקלים במספר קשיים: [[מודעות]] נמוכה למחלה בקרב אנשי מקצוע והקהל הרחב, תת-אבחון, רמת דיווח נמוכה, קשיים באבחון בשל אופיה הרב מערכתי והבלתי -טיפוסי של המחלה, הופעת [[תסמין|תסמינים]] תקופות ארוכות לאחר החשיפה לגורם המחלה, חפיפת תסמינים בשל בעיות רפואיות נילוות (כמו [[ניתוח]]י גב, [[פריצת דיסק|פריצות דיסק]], היצרות תעלת [[עמוד השדרה]]), חפיפת תסמינים עם מחלות אחרות כגון: [[טרשת נפוצה]], [[פיברומיאלגיה]], [[מחלות אוטואימוניות]] כמו [[זאבת]] או אדמונית{{הבהרה|?}}, חוסר במעקבים רפואיים פרוספקטיביים ארוכי טווח, חוסר במערכות לאיסוף נתונים נרחב ורב תחומי, ועלות גבוהה של אבחון מדויק באמצעות [[MRI]].

על פי מחקריםבמחקרים נמצא ששכיחותה של המחלה במטופלים אשר אובחנו לאחר ניתוח גב כסובלים מ[[תסמונת כשל ניתוח גב]] (Failed Back Surgery Syndrome), היא 10%-20–20%.; במחקרים מסוימים השכיחות גבוהה אף יותר.

'''ארכנואידיטיס והרדמה אפידורלית בלידה''' -– בספרות הרפואית קיימים תיאורים על ארכנואידיטיס קשה לאחר ביצוע [[הרדמה אפידורלית]] ב[[לידה]]. אך במחקר שפורסם בשנת 2004, לא נמצאו עדויות לכך שהרדמה אפידורלית בלידה הנעשית באופן בטוח וללא פציעה של קרומי [[מערכת העצבים]] ו[[דימום]], מהווה סיכון ללקות בארכנואידיטיס. יחד עם זאת, הופנתה ביקורת רבה כלפי מחקר זה בשל אופן ניהול המחקר, אופן איסוף הנתונים, היענות נמוכה יחסית של המשתתפים (60%) וזמן מעקב קצר לאחר ביצוע התהליך הרפואי, שעמד על שנה אחת בלבד לאחר ביצוע ההרדמה. נתון זה משמעותי מאוד, שכן בארכנואידיטיס, התסמינים עלולים להתפרץ זמן רב לאחר ביצוע הפרוצדורה הרפואית. כמו כן, במחקר לא נלקחו בחשבון ריבוי הרדמות אפידורליות באותה אישה, בשל מספר לידות. לפיכך, אין כיום עדיין תשובה מחקרית ברורה האם הרדמה אפידורלית בלידה, שהיא הליך רפואי נפוץ בקרב נשים בריאות, מהווה סיכון ללקות במחלה. מסקנת המומחים בתחום היא שלצורך מתן תשובה על שאלה זו, נדרשים מחקרים נוספים - פרוספקטיבים, ארוכי טווח ורב מרכזיים.

* השלב הראשון: - רדיקולוטיסרדיקוליטיס (Radiculitis) -– שורשי העצבים בחוט השדרה מודלקים וכלי הדם הסמוכים גדושים ומורחבים (היפרמיה). החלל התת-עכבישי נדחק בשל נפיחות שורשי העצבים ונעלם באופן חלקי. תחילתה של רקמת קולגן מצולקת (פיברוזיס) מתחילה להופיע.

* השלב השני -: ארכנואידיטיס -– שטח הרקמה המצולקת גדל ומתרחב, ושורשי העצבים מתחילים להידבק זה לזה ולקרום הדורה.

* השלב השלישי: -ארכנואידיטיס דביקה (Adhesive arachnoiditis) -– בשלב זה ישנה כליאה שלמה של שורשי העצבים בתוך רקמה מצולקת ופיברוטית. הכליאה והלחץ שנוצרים עליהם כתוצאה מכך, מובילים לאטרופיה. הרקמה המצולקת מונעת מגע של שורשי העצבים עם נוזל עמוד השדרה. ארכנואידיטיס קשה מסוג זה עלול להיות הרסני, ולגרום למניעת זרימת נוזל עמוד השדרה בשטח הנגוע. במקום הנגוע עלולות להיווצר [[ציסטה|ציסטות]] ובתוכן כליאה של נוזל עמוד השדרה, של חומר הניגוד השומני (במקרים של מיאלוגרפיה) או להסתיידות של הנגעים בקרום הארכנואיד.

המקום השכיח ביותר להופעת המחלה הוא ב[[עמוד שדרה מותני]], אך הנגעים בקרום הארכנואיד עלולים להופיע לכל אורך עמוד השדרה, במיוחד במקרים של ארכנואידיטיס על רקע חומר הניגוד פנטופאק. אופי התסמינים במחלה נרחב; במאמר שפורסם ב-''Journal of the Royal Society of Medicine'' ב-1990 מציינים המחברים שאופי התסמינים במחלה שונה מאדם לאדם. לפיכך האבחון מצריך פעמים רבות [[יצירתיות]] ו"גמישות" מחשבתית ומקצועית.

תסמינים נוספים כוללים: התכווצויות ועוויתות שרירים, או כאב פתאומי בשרירים, תחושת הירדמות, נימול, ירידה בתחושה, ירידה בהחזרים גידיים, חולשת גפיים, נוקשות פרקים וכאבים בפרקים, הפרעות ביציבות ובשיווי משקל, תסמונת הרגליים הבלתי שקטות במיוחד בשכיבה (restless leg syndrome -,{{כ}} RLS), אריטרומללגיה[[אריתרומללגיה]] (Erythromelalgia), יובש בעיניים והפרעות בראייה, יובש וכיבים חוזרים ברירית הפה, בעיות שיניים, הפרעות בשליטה על סוגרים, הפרעות בתפקוד המיני, תחושת מלאות לאחר אכילה, קשיים בבליעה, קוצר נשימה, הפרעות שינה, אי סבילות לחום, תחושת "שפעת" וחולשה קיצונית, הפרעות בריכוז, והפרעות בדיבור (Dysphonia[[דיספוניה]]).

הגורמים המעוררים ומחמירים את התסמינים במחלה זו (על פי סקר ניו זילנד): פעילות גופנית, תנוחה -– ישיבה ממושכת, עמידה ממושכת, הליכה ממושכת, התכופפות, טיפולים ([[פיזיוטרפיה]], [[אוסטאופתיה]], [[כירופרקטיקה]], [[הידרותרפיה]], [[אקופונקטורה]]), מזג אוויר ושינויים בטמפרטורת הסביבה וב[[לחץ ברומטרי]], וגורמים ספציפיים כמו מתחים נפשיים, מחלה חריפה נילווית, ותופעות לוואי של תרופות.

על פי דעת מומחים, העדר ממצאים בבדיקות הדמיה לא שולל קיומה של מחלת הארכנואידיטיס, אם קיימים תסמינים קליניים המעידים על קיומה של המחלה. לפיכך, בנוסף לסריקות הדמיה כמו [[טומוגרפיה ממוחשבת]], [[MRI]] ובדיקות נוספות, על תהליך האבחון להסתמך על [[אנמנזה (רפואה)|אנמנזה]] קפדנית והיסטוריה רפואית מפורטת של החולה, תוך התייחסות מיוחדת לפעולות פולשניות לעמוד השדרה בעבר (על פי הספרות הרפואית -– אפילו [[ניקור מותני]] בילדות); בדיקת EMG בדרך כלל תקינה בארכנואידיטיס.

טיפול תרופתי משולב יש להתאים לתסמינים השונים אותם מציג החולה. הטיפול הרווח כיום בכאב ממקור נוירופתי הוא באמצעות תרופות נרקוטיות ממשפחת האופטיים. יחד עם זאת, לטיפול זה מספר מגבלות, בעיקר כאשר מדובר בכאב עצבי מרכזי, כפי שהוא בא לידי ביטוי במחלה זו. לעתים הוא מאבד מיעילותו ומצריך הגדלה מתמדת של מינון התרופה, לצורך הפקת שיכוך כאב. טיפול תרופתי המשולב עם הטיפול באופיאטים הוא באמצעות תרופות נוגדות פירכוסיםפִּרכוסים (כמו Tegretol, Gabapentin). עם כניסת השימוש ב[[קנביס]] רפואי, ניתן כיום להוסיפו לטיפול הכולל בארכנואידיטיס.

טיפולים [[פיזיותרפיה|פיזיותרפיים]] ומניפולציות שונות של עמוד השדרה, אינם מומלצים בשל הפוטנציאל שלהם להחמיר את התסמינים. בסקר שנערך באמצעות האינטרנט ופורסם בכתב העת לפיזיותרפיה "Physiother''Physiotherapy ResResearch Int.International'' ב-[[2005",]]{{הבהרה|יש להפנות למחקר.}} נמצא שפיזיותרפיה מחמירה את הכאבים ואת התופעות הנוירולוגיות, ולכן הומלץ לנהוג בזהירות רבה בחולים אלה. ההמלצה היא על הפעלה מאוד עדינה ללא מתיחות, כיפופים או מניפולציה כלשהי של עמוד השדרה. תוכנית כזו צריכה להיות מותאמת לכל מטופל באופן אישי.