היפוקלמיה – הבדלי גרסאות

אצל אדם בריא, כל כמות האשלגן הנכנסת לגוף במהלך היום, עוברת הפרשה- בקירוב כ- 90% מכמות האשלגן מופרשת בשתן, ו- 10% נוספים במערכת העיכול. עם זאת, יותר מ- 98% מרמות האשלגן בגוף האדם נמצאות בתוך התאים, רובן בשריר. על כן, קיימת חשיבות גדולה באיזון העדין הקיים בין הנוזל התוך תאי לנוזל החוץ תאי בשמירה על רמות אשלגן תקינות- למשל, נמק מסיבי של רקמה מביא לשחרור אשלגן מהרקמה וליצירת [[היפרקלמיה]]. הכליה הינה האיבר אשר מבצע בקרה על שינויים אלו- היא סופגת מחדש אשלגן ומחזירה אותו לגוף במצבים של היפוקלמיה, ומפרישה אשלגן לשתן במצבים של היפרקלמיה. האיזורהאזור העיקרי שבו נעשית הפרשה של אשלגן בכליה הינו באבובית המאספת, כאשר היפוקלמיה יכולה להיווצר כתוצאה מהגעת כמות גדולה מדי של נתרן לצינור המאסף בתמורה להפרשת יתר של אשלגן, המופרש ב[[שתן]] ומביא להיפוקלמיה כתוצאה מכך. מצב זה נגרם לאור העובדה כי תעלות האשלגן האחראיות להפרשת אשלגן בשתן, תלויות בכניסת נתרן לאיזורלאזור זה, כאשר ככל שיש יותר נתרן כך יש יותר הפרשת אשלגן, ולהיפך.