|
'''ג'ורג' ארמסטרונג קסטר''' (ב[[אנגלית]]: '''George Armstrong Custer''';{{כ}} [[5 בדצמבר]] [[1839]] - [[25 ביוני]] [[1876]]) היה מפקד ב[[חיל הפרשים]] של [[צבא ארצות הברית]] ב[[מלחמת האזרחים האמריקנית]] וב[[מלחמות האינדיאנים]].
קסטר היה ידוע בכינוי 'הגנרל הילד' שדבק בו עקב היותו הגנרל הצעיר ביותר במלחמת האזרחים.
קסטר היה אחד הקצינים הראשונים לצרףשצירפו [[עיתונאי|עיתונאים]] למבצעיו ובעקבות זאת היה מפורסםהתפרסם בציבור. קסטר היווההיה דמות להערצהנערצת בקרב האמריקאים, והידיעות על מותו ב[[קרב ליטל ביגהורן]] (שנתפרסמושהתפרסמו ב-[[4 ביולי]], במהלך חגיגות מאה השנים לעצמאותה של [[ארצות הברית]]), זעזעו את האומה האמריקאית.
==ביוגרפיה==
קסטר נולד בניו רמלי, [[אוהיו]] לעמנואל הנרי קסטר ולמריה ווארד קירקפטריק. הוא סיים את [[האקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית]] (ווסט פוינט) (עם הציונים הנמוכים ביותר במחזורו), עם פרוץ מלחמת האזרחים ב-[[1861]]. ב-[[9 בפברואר]] הוא נשא לאישה את אליזבת קליפט בייקון. מעולם לא נולדו להם ילדים.
===מלחמת האזרחים===
עם פרוץ מלחמת האזרחים מונה קסטר כל[[קצין]] זוטר בגדוד הפרשים החמישי ב[[קרב בול ראן הראשון]]. קסטר היה אמיץ לב ואף זכה בחמישה ציונים לשבח על אומץ לב בקרב. לאחר המלחמה פיקד קסטר – שכבר הועלה לדרגת מייג'ור גנרל – על 'גדוד פרשי מישיגן' ב'חיל המתנדבים'. קסטר היה ידוע במשמעת הברזל שדרש מחייליו ואחת הבריגדות שלו כמעט והתמרדההתמרדה נגדו.
===מלחמות האינדיאנים===
ב-[[1866]] קסטר הוצא קסטר משורות המתנדבים, הורד לדרגת לויטננט קולונל (מקביל לסגן אלוף), והוצב בגדוד הפרשים השביעי בפורט ריילי, [[קנזס]]. ב-[[1867]] הוא נשפט על נפקדות, לאחר שעזב את עמדתו כדי לפגוש את אשתו, והושעה לשנה. הוא חזר לצבא ב-[[1868]], מוקדם מתקופת ההשעיה. ב-1868 הוא השתתף במסע קרבות בפיקודו של הגנרל ווינפילד סקוט הנקוק נגד ה[[שאיין]]. ב-[[1873]] הוא נשלח לשטחי הדקוטה להגן על צוות עובדים של חברת הרכבת מפני ה[[סו]]. ב-[[4 באוגוסט]] [[1873]] נלחםנלחמו קסטר וחטיבת הפרשים השביעית בפעם הראשונה עם ה[[סו]]. ב-[[1875]] נשבע קסטר שלאשלעולם ילחםלא יילחם שוב בילידי אמריקה יותר לעולם{{מקור}}. ב-[[17 במאי]] 1876 יצא קסטר עם חטיבת הפרשים השביעית מפורט אברהם לינקולן (הנמצא באזור [[דקוטה הצפונית]]). סייריו גילו מחנה גדול של אינדיאנים, ובניגוד להוראות שקיבל ולמרות נחיתותו המספרית, החליט לתקוף מיד. בימים ההם הניחו שהאינדיאנים יברחו כשיעמוד מולם כחכוח פרשים גדול. הקרב שהאמריקאים מכנים "קרב ליטל ביגהורן" או "עמידתו האחרונה של קסטר" או "טבח קסטר" התרחש ב-25-26 ביוני 1876. קסטר נהרג בקרב ב-25 ביוני. מתוך כ-650 חיילים, קצינים וגששים מצד כוח חיל הפרשים האמריקאי, כ-268 נהרגו וכ-55 נפצעו.
קסטר נקבר תחילה בשדה הקרב שהפך לבית קברות לאומי ב-1876, אך נקבר שנית ב-[[10 באוקטובר]] [[1877]] ב[[בית הקברות וסט פוינט]].
| 