הפלישה המונגולית לאזור הים הכספי – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 8:
בשנת 1219 פלשו המונגולים לתחומי האמפריה של חווראזם בשלושה ראשים, והחלו להחריב אותה. במרץ 1220 ריכז ג'ינגיס חאן את צבאותיו סביב העיר [[סמרקנד]], והטיל עליה מצור. העיר נפלה לידיו תוך זמן קצר, למרות שהכוח המגן כלל כמאה אלף חיילים. בשלב זה החליט ג'ינגיס חאן לשלוח כוח של 30 אלף לוחמים, בפיקוד המצביאים סובוטאי וג'אבאי וחתנו טוגוצ'אר, ללב האמפריה החווראזמית, במטרה ללכוד/להרוג את שליטה, השאה מוחמד השני.
לכאורה, ההחלטה לשלוח כוח פרשים קטן יחסית לצוד את
מוחמד השני נמצא ב[[בלאח]], בצפון אפגניסטן של היום, כאשר נודע לו לראשונה על כוח המרדף המונגולי, שנשלח ללכוד אותו. צבאותיו הגדולים היו מפוזרים בכל רחבי ממלכתו, ותחת פיקודו עמד רק כוח קטן של משמר הראש שלו. הוא לא סמך על נאמנות האוכלוסייה המקומית בשטחי אפגניסטן, שסופחו לממלכתו רק זמן קצר לפני כן, ולכן נמלט תחילה לעיר [[מראב]] (בשטח טורקמניסטן של היום), ולאחר מכן לעיר [[נישפור]] במחוז חוראזאן (בצפון-מזרח איראן של היום). כוח המרדף המונגולי התחקה על עקבותיו ללא הפוגה, כשהוא עובר לעיתים מרחק של 80 מייל ביום. בהתאם להוראות ג'ינגיס חאן, המונגולים נמנעו מפגיעה במקומות ישוב שנכנעו להם, וסיפקו מזון ואספקה להמשך המרדף, ואף הפקידו עליהם מושלים מקומיים (במקום המושלים ממוצא תורכי, שמונו על ידי השליטים החווראזמים), ואילו כל עיר שהתנגדה להם (למעט מבצרים חזקים במיוחד, שלא ניתן היה לכבוש אותם בסערה) נכבשה ללא רחם והועלתה באש. כאשר טוגוצ'אר, חתנו של ג'ינגיס חאן, פעל בניגוד להוראותיו, וכוחותיו בזזו עיר, שנכנעה קודם לכן לטומאן (מסגרת צבאית שכללה עשרת אלפים לוחמים. כוח שווה ערך לדיוויזיה מודרנית) בפיקודו של ג'אבאי, הוא הודח באופן מיידי מהפיקוד על הטומאן שלו (שהועבר תחת פיקודו של סובוטאי) והורד לדרגת חייל פשוט. המדיניות המונגולית הצליחה לזרוע פירוד בין האוכלוסיה הפרסית המקומית, לבין חיילות המצב החוורזאמים, שהיו ממוצא תורכי, ושמרו בדרך כלל על נאמנות לשאח מוחמד. כתוצאה מכך, ערים רבות נכנעו לכוח המרדף המונגולי ללא התנגדות.
==הערות שוליים==
|