הנס סלייה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
דורית (שיחה | תרומות)
דורית (שיחה | תרומות)
שורה 25:
לפי סלייה תופעות אלה ציינו הצפה של מנגנוני ההגנה של הפרט. מול תקיפה נפשית או פיזית המאיימת על המאזן הפנימי של האורגניזם, מופעלת תגובת נגד המנסה להחזיר את המאזן לקדמותו. תגובה זו אינה ספציפית מאחר שאינה תלויה באופי גורם הדחק. אצל אדם, היא זהה באם הדחק הוא "שלילי" (dystress), למשל בעת קבלת בשורה קשה על אבדן, או "חיובי", כמו בעת שנמסרת הודעה משמחת. הלחץ הגופני או הדחק הנפשי המופעל על אורגניזם נקרא על ידי סלייה "סטרס". ההורמונים האחראים לתגובת הנגד מופרשים על ידי קליפת האדרנל ונקראים [[גלוקוקורטיקואידים]].
 
לפני סלייה, [[וולטר קנון]] תיאר את [[תסמונת החירום]] שבו מופעלת [[מערכת העצבים הסימפאתית]] ומח האדרנל. מחקריהם של סלייה וקאנון הוכיחו שמצבשלמצבם ריגושהרגשי נפשישל (אמוציה)אנשים אינוהשלכות תופעהפיזיולוגיות. המגבילהמשמע, עצמהריגוש לנפשי תחום([[אמוציה]]) הנפשייכול אלא יש לו השלכות על הגוף וגורםלהוביל לשינויים גופניים., שינוייםשאלו אלהבתורם עלולים להיות מנגנון פאתוגני בהיווצרות מחלות גופניות ("מחלות הסתגלות" (adaptation illnesses) כלשונו של סלייה). סלייה וקאנון התמקדו במחקריהם בעיקר ב[[בלוטה אנדוקרינית|בלוטות האנדוקריניות]]. לעומתם, חוקרים אחרים, כדוגמת פול מקלין, התייחסו לפעילות המוח במצבי דחק.
סלייה וקאנון במחקריהם התמקדו בעיקר בבלוטות האנדוקריניות. חוקרים אחרים, כמו פול מקלין התייחסו לפעילות המוח במצבי דחק.
 
===המושג "סטרס"===