תורת המוזיקה – הבדלי גרסאות

ארטיקולציה היא האופן שבו הנגן מחיל את הטכניקות שלו כדי לשנות את גוון הצלילים; לדוג'לדוגמא: [[סטקטו]] או [[לגאטו]]. ארטיקולציה לרוב מתוארת בכלליות על דף התווים ולא מכומתת (לא נאמר עד כמה הנגן צריך "להגזים" או לעדן את הצליל שהטכניקה מפיקה), בהתאם לכך ניתן לנגן מקום נרחב לפרש איך לבצע את הארטיקולציה, והוא יבחר בדרך שלדעתו מביעה את היצירה המוזיקלית בצורה הטובה ביותר. לדוגמה: סטקטו מוגדר לעתים בצורה כללית כנגינה מופרדת של צלילים כאשר קיים ניתוק מסוים בין כל צליל וצליל. עם זאת לא נאמר במדויק עד כמה יש להפריד בין כל צליל (מה אורך ה"הפסקה" בין הצלילים ועד כמה יש להדגיש את ההפרדה). דבר זה נתון לבחירתו של המבצע.

בחירת הארטיקולציה תעשה, כפי שנאמר לעיל, בהתאם לתוכן היצירה ולמסר שהיא רוצה להעביר. כמו כן, הסגנון של הארטיקולציה תלוי גם בסוג הכלי שמנגן את היצירה ובתקופה ההיסטורית שאליה משתייכת היצירה (לדוג'לדוגמא: התקופה הקלאסית). עם זאת, ישנן סוגי ארטיקולציות שמתאימות, באופן כללי, לכל הקולות והכלים.

הארטיקולציות המשותפות הן (בסדר של הארוך ביותר עד לקצר ביותר):[[לגאטו]] ("חלק", "מחובר"), [[הוראות ביצוע מוזיקליות|טנוטו]] ("יחד", "ארוך אך מנותק"), מרקאטו("מנותק", "מבוטא בכבדות", "בעל משקל כבד"), [[סטקטו]] ("מופרד", "מנותק"), מרטלה או אקצנט ("חד וקצר"). כל הנ"ל יכולות להשתלב יחד כדי ליצור ארטיקולציות ב"מצב ביניים". לדוג'לדוגמא: פורטטו זה שילוב של טנוטו וסטקטו.