מבנה הטנק – הבדלי גרסאות

 

* '''התותח הראשי''' הוא חימושו העיקרי של הטנק ומטרתו העיקרית היא השמדת [[רק"מ]] של האויב, אך יש גם תחמושות נגד חי"ר ומטרות אחרות. התותח יורה [[תחמושת]] כבדה ([[פגז]]ים) לטווח של מספר קילומטרים. סוג התחמושת משתנה בהתאם לסוג המטרה. קוטר התותחים עלה עם השנים, וכיום טנקים מודרניים חמושים בתותח ראשי כבד (ה[[קליבר]]ים הנפוצים הם 105 מ"מ, 120 מ"מ ו-125 מ"מ). התותחים נחלקים לחלקי-קנה (חלק-קדח smoothbore) וחרוקי-קנה (rifled). בסוג השני נעשה שימוש בקנה בסלילים המוסיפים לדיוק ולטווח. התותחים חרוקי-הקנה נשחקים מהר יותר ויעילותם בשילוב עם תחמושת מודרנית נמוכה יותר. לכן רב הטנקים כיום מצוידים בתותח חלק קנה ורק הטנקים הבריטיים חמושים בתותחים חרוקי קנה. חלק מתותחי הטנקים, בעיקר אלו של מדינות הגוש הסובייטי וגרורותיו, מסוגלים לירות [[טיל נ"ט|טילי נ"ט]].

* '''מקלעים נוספים''' הנמצאים בחלק מהטנקים הם מקלע המפקד ומקלע הטען. מקלעים אלה מותקנים על חצובות מחוץ למדפי המפקד והטען ומשמשים לירי על חי"ר מטווח קרוב. בעבר היו טנקים מצוידים במקלע תובה, שהותקן בחזית הטנק ליד הנהג והופעלו על ידי איש צוות חמישי. בימינו אין כמעט שימוש במקלעי תובה.

* '''מדוכות עשן''' [[מדוכות עשן]] הן למעשה משגרים ל[[רימון עשן|פצצות עשן]] קטנות. המדוכות משמשות בעיקר למיסוך מיידי של הטנק כנגד איומים. מכיוון שהפצצות מכילות [[פצצת זרחן|זרחן לבן]], הגורם לכוויות במגע עם העור, יש להן שימוש משני לפגיעה בחי"ר בטווחים קצרים.