היפומאניה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה
הרחבה
שורה 15:
|Mesh=
}}
'''היפומאניה''' היא [[מחלת נפש#הפרעות אפקטיביות|הפרעת מצב רוח]] המתבטאת בדרגה מתונה של [[מאניה]]. ללוקים בהפרעה יש מרץ רב באופן יחסי, [[מצב רוח]] מרומם ופעילות מוגברת.
 
התופעה תוארה לראשונה ב-1878 על ידי ג'ולס פלרט, והמונח "היפומאניה" נטבע מספר שנים לאחר מכן, ב-1881, על ידי עמנואל מנדל; עם זאת, תיאור מדוייק יותר ומחקר מקיף על ההפרעה החלו רק כמאה שנים מאוחר יותר.{{הערה|Jules Angst, Alex Gamma, Franco Benazzi, Vladeta Ajdacic, Dominique Eich, Wulf Rossler, [http://robertwhitaker.org/robertwhitaker.org/Bipolar%20Illness_files/Toward%20a%20re-definition%20of%20subthreshold%20bipolarity.PDF Toward a re-definition of subthreshold bipolarity: epidemiology and proposed criteria for bipolar-Il, minor bipolar disorders and hypomania], Journal of Affective Disorders 73 (2003) 133-14}}
ללוקים בהפרעה יש מרץ רב באופן יחסי, ופעילותם מוגברת. באופן כללי ניכרות תחושות של הרגשה טובה ושל חיוניות. גובר הצורך בקשרים חברתיים, ויש נטייה לדברנות יתר, לידידותיות ולהסתפקות בשעות [[שינה]] מועטות מהרגיל. לעתים גדלה האנרגיה ה[[מיניות|מינית]]. היכולת לעבוד אינה נפגעת בדרך כלל, ו[[יחסים בינאישיים|יחסי האנוש]] מאופיינים בחביבות ובהתרוממות רוח המתחלפות בקלות בפרצי [[כעס]].
 
ללוקיםאצל הלוקים בהפרעה יש מרץ רב באופן יחסי, ופעילותם מוגברת. באופן כללי ניכרות תחושות של הרגשה טובה ושל חיוניות. גובר הצורך בקשרים חברתיים, ויש נטייה לדברנות יתר, לידידותיות ולהסתפקות בשעות [[שינה]] מועטות מהרגיל. לעתים גדלה האנרגיה ה[[מיניות|מינית]]. היכולת לעבוד אינה נפגעת בדרך כלל, ו[[יחסים בינאישיים|יחסי האנוש]] מאופיינים בחביבות ובהתרוממות רוח המתחלפות בקלות בפרצי [[כעס]].
 
ההיפומניה פוגמת לעתים ביכולות ה[[ריכוז (פסיכולוגיה)|ריכוז]], ה[[קשב]] והעבודה. היא עלולה להקשות על הלוקים בה לנוח ולנצל כהלכה את שעות ה[[פנאי]]. במהלך היפומאניה עשויים להתגלות תחומי עניין חדשים ונטייה קלה לבזבוז כספים. ההפרעה עשויה לחלוף מעצמה או בסיוע [[טיפול תרופתי]], או לבוא כשלב מקדים ל[[מאניה]] ב[[הפרעה דו-קוטבית]]. ההפרעה יכולה גם להוות [[תסמין]] בהפרעות אחרות, כגון [[ציקלותימיה]] ו[[הפרעה סכיזואפקטיבית]].
 
בספרה{{הערה|"Touched with Fire: Manic-Depressive Illness and the Artistic Temperament", 1993"}} מציגה [[קיי רדפילד ג'יימיסון]] מחקר שלפיו כ-15 אחוזים מהאנשים המאובחנים כלוקים בהפרעה דו-קוטבית מעולם לא חוו [[דיכאון]], ולמעשה הם במצב קבוע של היפומאניה.
 
רבים מהלוקים בהפרעה לא מעוניינים לפנות לאבחון וטיפול, מכיוון שהם חשים חיוניים ונמרצים ולא חשים שקיימת בעיה. זאת למרות שההפרעה מאופיינת במצבי רוח והתנהגויות שאינם נשלטים ואינם מותאמים למציאות, ובנוסף קיים סיכון גבוה להחמרה בהפרעה והפיכתה ל[[מאניה]].