בדואים בישראל – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 21:
הבדואים מתחלקים לשני פלגים לפי מסורתם: האחד מתייחס לבני [[יקטן]], נינו של [[ארפכשד]] בן [[שם בן נח|שם]]: והשני מתייחס ל[[ישמעאל]] בן [[אברהם]] ו[[הגר]]. הראשון קדום יותר ומתיימר להיות האציל מבין שניהם, בגלל קרבתו לשם.
 
כבר במאה השנייה לפני הספירה מגיעיםהגיעון הבדואים בנדודיהם לחצי האי [[סיני]]. לאזורי ה[[נגב]], ל[[עבר הירדן]] המזרחי ול[[מדבר]] ה[[סוריה|סורי]]. חדירת הנודדיםהנוודים מחצי האי ערב נמשכה במשך כל תקופת השלטון ה[[רומא העתיקה|רומי]]. בתקופה הביזנטית לבשה החדירה צורה של גלי התקפה שהוושהיוו את שיא ההתפשטות בתקופה העתיקה. פלישות רבות נוספות בוצעו ברגעי חולשה של שלטוןהשלטונות עקב סכסוכים פנימיים ומלחמות בינלאומיות.
 
הסיבה העיקרית שבעטיהבעטיה נדחפו שבטי הבדואים אל תחומי מושב אלה היו תנאי ה[[מדבר]] הקשים בשנות ה[[בצורת]] השדופות. במרכז חדירות אלה עמדה המטרה להתבסס בטריטוריה חדשה - בדרומה של [[ארץ ישראל]] ולהגיע לסוריה המרכזית ולחלקו הדרומי של ה[[פרת]]. נדודיהם ופלישתם של הבדואים הביאו לפעמים לכך שהיישובים הקיימים נדחקו ונהרסו.
 
במרחבי המדבריות אליהם חדרו הבדואים, במדבר הסורי ובמדבר העבר ירדני הייתה יכולת קיום של היישוב ללא הפרעות. לעומת זאת ב[[נגב]] עד לעת החדשה הסתמנה שיטת הפלישה כהסתננות תחילה עד לגבול יישוב. במקומות בהם ה[[יישוב]] היה דליל ולא מוגן ניסו הבדואים לדחוק אותו בכוח, ובמקומות בהם היו מספר יישובים מבוססים ומוגנים היטב הסתפקו בקביעת גבולם לידם.