תותח פריז – הבדלי גרסאות

לאור הצלחת התותח בהכבדה על [[רוח הגייסות|מורל היריב]] היו נסיונות לבנות בעת [[מלחמת העולם השנייה]] את "תותח לונדון" ("וי 3"), אך הפרויקט נפסק לאחר ש[[בעלות הברית]] הפציצו את אתר הניסויים בתותח הייעודי. עם זאת, פיתוח אמצעי ירי לטווח רחוק המשיכו להניע את הגרמנים לייצור [[רקטה|רקטות]] ה-[[וי V-1]] ו-[[V-2|וי 2]].

משקל פגז היה בין 94 - 120 ק"ג, כל פגז נשא כ-7 ק"ג [[חומר נפץ]] ונורה למרחק 130 ק"מ, תוך הגעה לרום מרבי של 40 ק"מ ומהירותו[[מהירות לוע]] של 1,600 מטר בשנייה (מעט פחות מפי 5 מ[[מהירות הקול]]) ובכך השיג את נתוני הגובה, המרחק והמהירות הגדולים ביותר לכלי ירי עד המצאת ה-[[וי V-2]]. לצורך כל ירי בודד נדרשו 180 ק"ג [[אבק שריפה]]. זמן שהיית הפגז באוויר עד הפגיעה היה 170 שניות. דיוק התותח לא היה גדול והתאים למטרות בגודל עיר, כמו פריז. הטווח הגדול ביותר הושג בירי ב[[זווית]] של 55°, כיוון שבזווית זו הגיעו הפגזים לשכבת [[אטמוספירה]] גבוהה יותר מאשר בירי בזווית 45° (שהיא, תאורטית, בהזנחת התנגדות האוויר, הזווית המיטבית לירי לטווח מקסימלי). בשכבה זו, ה[[סטרטוספירה]], האוויר דליל והתנגדותו קטנה וכך הושג טווח גדול יותר.<ref>{{כ}}[http://stwww.weizmann.ac.il/ptc/tehuda/pdf-1-2001/30-34.pdf קירוב ראשוני וחישוב נומרי של המסלול] {{PDF}} (המאמר מכיל בלבול נפוץ ומכנה את התותח "[[ברטה הגדולה]]", אף שמדובר בתותח אחר {{עברית}}</ref>

משקל התותח היה 256 טונות והוא נישא על גבי [[מסילת ברזל]] ייעודית. לכל תותח היה צורך בצוות הפעלה ותחזוקה של 80 לוחמים, אשר השתייכו ל[[הצי הגרמני הקיסרי|צי הגרמני הקיסרי]], כיוון שהתותח הוגדר כ[[תותח ימי]] והשתמש בטכנולוגיות דומות לתותחי ספינות,. על הכוח פיקד [[אדמירל]]. שלושה תותחים בלבד שימשו במהלך שבעת חודשי ההפעלה וככל הנראה הושמדו על ידי הכוחות הנסוגים, משום שכוחות [[ארצות הברית]] שתפסו את נקודת הירי לא מצאו להם שריד.