ישיבת פומבדיתא – הבדלי גרסאות

לאחר פטירתם של [[רב (אמורא)|רב]] ו[[שמואל (אמורא)|שמואל]], בסוף הדור הראשון של האמוראים, במקביל למינויו של [[רב הונא]] כראש [[ישיבת סורא]], הלך [[רב יהודה]] לעיר פומבדיתא והקים שם ישיבה חדשה, ישיבת פומבדיתא, שהתקיימה כ-800 שנה, במשך תקופות האמוראים, ה[[סבוראים]] וה[[גאונים]], עד לימיו של [[האי גאון|רב האי גאון]]. העיר פומבדיתא הייתה מיושבת ביהודים זמן רב קודם לכן, עוד מימי [[בית המקדש השני]]<ref>[[רב שרירא גאון]] באיגרתו, על פי [[תלמוד בבלי|בבלי]], [[מסכת ראש השנה|ראש השנה]] כ"ג ע"ב.</ref>. העיר ניצבה על חופו המזרחי של ה[[פרת]], ליד מוצא [[תעלה]] גדולה שחיברה בינו ובין ה[[חידקל]]. פירוש השם ב[[ארמית]] "פומא בדיתא" לאמור "פי התעלה". פומבדיתא מזוהה היום באזור העיר העיראקית [[פלוג'ה (עיראק)|פלוג'ה]].

 

 

עם חיתום התלמוד הבבלי בידי [[רבינא האחרון]] (בסורא) החלה תקופת הסבוראים ([[ד'ר"ס]] - [[ד'שמ"ט]], [[499]]-[[589]]), שברובה לא התקיימו לימודים סדירים בסורא, בגלל [[פרעות]] כנגד היהודים, אלא רק בפומבדיתא. כשהגיעו הרדיפות גם לפומבדיתא, הוצרכו חכמי הישיבה להעביר אותה לעיר [[פירוז שבור]] למשך כ-50 שנה, עד לפתיחתה מחדש בפומבדיתא בשנת [[ד'שמ"ט]] ([[589]]) בידי [[חנן מאישקיא|רב חנן מאישקיא]].