רינה שפירא – הבדלי גרסאות

'''רינה שפירא''' (נולדה ב-[[1932]] ב[[תל אביב]]) היא [[פרופסור]] אמריטה בחוג לסוציולוגיה ובבית הספר ל[[חינוך]] של [[אוניברסיטת תל אביב]], כלת [[פרס ישראל]] לחקר החינוך לשנת [[1995]].

 

שפירא נולדה ב[[תל אביב]] ל[[שרגא נצר|שרגא]] ו[[דבורה נצר]], אחות ל[[משה נצר]]. למדה ב[[בית החינוך ע"ש א"ד גורדון|בית החינוך לילדי עובדים ע"ש א.ד גורדון ("בית החינוך בצפון")]] ולאחריו ב[[תיכון חדש]]. בכיתה י"א גויס כל המחזור לצה"ל (מחזור ילידי [[1931]] אליהם הצטרפו ילידי [[1932]] שלמדו באותן כיתות, "מחזור הילדים") למלחמת השחרור. עם סיום המלחמה למדה בסמינר למורים וגננות של זרם העובדים בגבעת השלושה, שתקופת הלימודים בו קוצרה על מנת לאפשר לבוגרים לצאת להוראה ביישובי עולים שהגיעו אז ארצה. במהלך [[1950]]-[[1951]] הייתה בצוות ההקמה וניהלה את בתי הספר ביישוב גורן ב{{ה|גליל המערבי}} וב[[מעברה|מעברת]] [[תל עדשים]] בעמק יזרעאל. ב-[[1952]] החלה ללמוד ב{{ה|אוניברסיטה העברית בירושלים}} בחוגים לסוציולוגיה והיסטוריה כללית. בתקופת לימודיה שימשה כמורה ב[[מעברה|מעברת]] [[תלפיות]] ובקטמון ב[[ירושלים]] ([[1952]]–[[1958]]). בשנת [[1960]] סיימה שפירא את לימודי התואר השני בחינוך ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]] וב-[[1961]] החלה בלימודי [[דוקטורט]] בסוציולוגיה של החינוך ב[[אוניברסיטת קולומביה]] ב[[ניו-יורק]]. לאחר קבלת התואר, בשנת [[1965]], שבה לישראל והצטרפה ל[[סגל אקדמי|סגל]] החוגים ל[[סוציולוגיה]] ולחינוך באוניברסיטת תל אביב.