מרוצי אופנועי גרנד פרי – הבדלי גרסאות

יצרן יפני נוסף שזכה בתארים בקטגוריות הקטנות בשנות ה-60 הוא [[ימאהה מוטור|ימאהה]]. עם זאת, כל אותה עת לא הצליחו יצרנים יפנים לכבוש את הקטגוריה הבכירה. הראשון שעשה זאת עבור ימאהה בעונת [[1975]] היה האיטלקי [[ג'אקומו אגוסטיני]] שנכון להיום זכה במספר אליפויות הגרנד פרי הרב ביותר (15 אליפויות, שמונה מתוכן בקטגוריה הבכירה). האליפות של ימאהה שברה רצף של 16 שנה שבהן זכתה בתואר היצרנית אם וי אגוסטה. אגוסטיני זכה ברוב תאריו על גבי אופנועי אם וי. בתחילת שנות ה-80 בוטלו קטגוריות ה-50 וה-350. באותה עת הוצגה קטגוריה חדשה של 80 סמ"ק אך גם היא בוטלה כעבור מספר שנים. בסוף שנות ה-70 החל מספר רב של רוכבים אמריקאים לזכות בתוארי ה-500. הראשון היה [[קני רוברטס]] (שלוש אליפויות) והמשיך בשנות ה-80 עם [[פרדי ספנסר]] (שתי אליפויות), [[אדי לאוסון]] (ארבע אליפויות) ו[[וויין רייני]] (שלוש אליפויות). [[שנות ה-90 של המאה ה-20|שנות ה-90]] נשלטו על ידי אלוף חדש. האוסטרלי [[מייקל דוהאן|מיק דוהאן]] זכה בחמש אליפויות רצופות בקטגורית ה-500 והפך לאחד מטובי הרוכבים בכל הזמנים.

 

 

[[המאה ה-21]] הצמיחה רוכב מצטיין נוסף. האיטלקי [[ולנטינו רוסי]] זכה עד לעונת [[2009]] בתשע אליפויות, מתוכן שבע בקטגוריה הבכירה. האליפות הראשונה שלו בקטגוריה הבכירה הושגה בשנה האחרונה של קטגורית ה-500 סמ"ק שתי פעימות. שאר האליפויות הושגו בעידן ה-MotoGP עם 990 סמ"ק ארבע פעימות ואחר כך בעידן ה-800 סמ"ק.