קרב מונס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ אסור למהר
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1-\2\3 ב\4\5, ארמייה, רגימנט, צ'ארלס, |ממוזער, \1 ב\2\3 \4\5
שורה 21:
 
==רקע==
האימפריה הבריטית הכריזה מלחמה על הקיסרות הגרמנית בתאריך [[4 באוגוסט]], [[1914]], וכבר ב-[[9 באוגוסט]] חיל השילוח הבריטי החל להתפרש בצרפת. במונחים של צבאות של מעצמות אירופיות חיל השילוח היה קטן מאוד בגודלו. בתחילת הקרבות הצבאות הצרפתי והגרמני מנו כמליון חיילים והתחלקו לחמש ושמונה [[ארמיהארמייה|ארמיות]] בהתאמה. לעומתם הבריטים נכנסו למלחמה עם 80,000 חיילים בהתחלה, שהתחלקו לשני [[גיס|גייסות]]. מצד שני, בעוד הצבאות הגרמני והצרפתי היו ברובם חיילים בשירות חובה, ואילו הכוח הבריטי היה מורכב כולו מחיילים מקצועיים, מתנדבים בעלי ניסיון צבאי. כפועל יוצא סביר להניח שהצבא הבריטי היה המיומן, המאומן והמאוזן ביותר באירופה בשנת 1914. חיילי הצבא הבריטי עברו אימונים שהדגש העיקרי שלהם היה קליעה למטרה. חייל בריטי ממוצע מסוגל היה לפגוע ממרחק של 300 יארד (קרוב ל-270 מטר) במטרה בגודל אדם 15 פעמים בדקה מנשק מסוג [[לי אנפילד]]. ליכולות אלה היה משקל רב בהצלחת חיל השילוח הבריטי בקרבות שנערכו בשנה הראשונה ללחימה. קרב מונס היה חלק מ[[המערכה על הגבולות]], במהלכה התנגשו כוחות [[מעצמות המרכז]] ומדינות ההסכמה לאורך גבולות צרפת, עם גרמניה ובלגיה. הכוח הבריטי הוצב באגף השמאלי של הכוחות הלוחמים לצד מדינות ההסכמה שנמשך מחבל [[אלזס-לורן]] במזרח ועד למונס ו[[שרלרואה]] בדרום בלגיה. הצבת הכוח הבריטי כחלק מהאגף הצרפתי שמה את חיל השילוח היישר בדרכה של הארמיההארמייה הראשונה של הקיסרות הגרמנית, שהייתה על פי [[תוכנית שליפן]] "הסנוקרת הימנית" שאמורה הייתה להשמיד את הכוח של מדינות ההסכמה בחזית זו. למרות גודלו, חיל השילוח תפס תפקיד חשוב ביותר בהדיפת הכוח הגרמני ובמניעת איגוף כוחות מדינות ההסכמה על ידי הכוח הגרמני. הבריטים הגיעו למונס ב-[[22 באוגוסט]]. ביום זה הארמיההארמייה החמישית של צרפת שהוצבה מימין לכוח הבריטי הייתה בעיצומם של קרבות קשים בסמוך לשרלרואה עם הארמיות השנייה והשלישית הגרמנית. לבקשת מפקד הארמיההארמייה החמישית, ה[[גנרל]] [[צ'רלסארלס לנרזאק]], מפקד חיל השילוח, [[פילדמרשל]] [[ג'ון פרנץ']] הסכים להחזיק את קו תעלת מונס-קונד למשך 24 שעות כדי לעצור את התקדמות הגרמנים ולמנוע מהם לאגף ולסכן את האגף השמאלי של הכוח הצרפתי.
 
==מהלך הקרב==
שורה 29:
בתום התקיפה הכח הגרמני נהדף אחרי שספג אבדות כבדות. הגרמנים הבינו שחולשתם העיקרית הייתה בכך שהכח שלהם תקף והתקדם בצפיפות הם תקפו שוב, והסתדרו בצורה שונה, במרווחים גדולים. לתקיפה זאת היו תוצאות לזכות הגרמנים משום שהפעם לבריטים היה קשה להסב אבדות רבות לכוח הגרמני העדיף משמעותית בגודלו. לכן הכוח הבריטי הקטן נדחק במהרה לעמדות בו הוא נאלץ להגן על מעברי התעלה. הגדוד הרביעי שהגן על שני גשרים, נימי וגלין הצליח לעמוד במתקפה הגרמנית רק בזכות תגבורת שהגיעה והצטרפה לקו בו החזיקו ובפרט בזכות הגבורה ומאמץ הלחימה של שני החיילים שאיישו את מכונות הייריה. בגשר נימי, דיז אייש את מכונת הייריה אחרי שחיילים מיחידתו נהרגו והמשיך לירות גם אחרי שנפגע מאש הגרמנים יותר מפעם אחת. אחרי שנפצע בפעם החמישית הוא פונה לאוהל המרפאה בו הוא מת מפצעיו. בגשר גלין, [[טוראי]] סידני גודלי בלט ביכולתו במשך כל אותו יום כשאייש והפעיל את מכונת הייריה השנייה והמשיך לאייש אותה גם במהלך נסיגתו של הכוח הבריטי, כדי להגן על הכוח הנסוג בתום הקרב. הוא נכנע ונלקח בשבי לא לפני שהספיק לפרק את מכונת הייריה ולזרוק את החלקים לתעלה כדי למנוע את נפילתה לידי הגרמנים. שני חיילים אלה היו הראשונים שקיבלו את עיטור [[צלב ויקטוריה]] במלחמת העולם הראשונה (סגן דיז קיבל את העיטור לאחר מותו).
 
מימין לגדוד הרביעי לחמו בגרמנים [[רג'ימנטרגימנט]] מידלסקס והגדוד הראשון. הם גם נדחקו לפינה על ידי הכוח הגרמני העדיף בגודלו וספגו אבדות כבדות. הם קיבלו תגבורת מהרגימנט האירי המלכותי שגויס על תקן של אוגדת מילואים ובזכותה, כמו גם בזכות סיוע ארטילרי הם הצליחו לשמור במהלך אותו בוקר על שליטתם בגשרים. בשלב זה הגרמנים הרחיבו את התקפתם ופגעו בכוחות הבריטיים שהתמקמו ממערב לשלוחה על התעלה. הגרמנים הצליחו להתקדם בקלות בזכות חסותו של חורש של עצי אשוח הגדל מצפון לתעלה והסבו אבדות כבדות לגדודים הראשון והשני בעזרת ירי מקלעים ומכונות ירייה. אף על פי כן בתום סבב קרבות זה המשיכו הבריטים להחזיק בתעלה.
 
===הנסיגה===
תחת אש כסדה מהצד הגרמני והתקפות בלתי פוסקות באחר צהרי אותו יום הבריטים החלו להבין שלא יוכלו להמשיך ולהחזיק בתעלה. האבדות בכל הגדודים הפכו כבר לכבדות מאוד. לדוגמה, 15 קצינים ו-353 חיילים היו במניין הפצועים וההרוגים מתוך הגדוד הרביעי. ממזרח למיקומו של הכוח הבריטי נכון לאותו רגע הגיס הרביעי של הגרמנים החל לחצות את התעלה ואיים לאגף את הבריטים מימין. בגשר נימי, הטוראי הרגמני אוגוס נמייר חצה את התעלה בשחייה לעבר הכוח הבריטי. הוא נהרג במהלך השחייה אך איפשר במעשיו את הגדלת הלחץ שהכוח הרגמני הפעיל על הגדוד הרביעי של הבריטים.
 
בשעה 3 אחר הצהריים הגדוד השלישי הבריטי קיבל פקודה לסגת מהשלוחה לעמדות במרחק לו רב שנמצאו מדרום למונס. הבא לסגת היה הגדוד החמישי ועד לשקיעת השמש הגיס השני כבר התמקם על קו הגנה חדש שנפרש על 5 כפרים באותה הסביבה. בשלב זה הגרמנים כבר הקימו גשרים צפים מעל התעלה והמשיכו להתקדם בכל גדול לעבר העמדות שתפסו הבריטים. כמו כן הגיעו שמועות על נסיגתה של הארמיההארמייה החמישית של צרפת, מה שחשף לחלוטין את האגף הימני של הכוח הבריטי. בשעה 2 בליל ה-[[24 באוגוסט]] הגיס השני קיבל פקודה לסגת לתוך שטחה של צרפת על מנת לתפוס קו הגנתי באזור [[ולנסיין]] ו[[מובג']] בסמוך לגבול הבלגי.
 
הפקודה הפתיעה את הגיס השני והם נאלצו לסגת תוך כדי לחימה נגד הגרמנים שהתקדמו בקצב. הגנרל סמית-דוריין הציב את האוגדה החמישית של הגדוד השני שהשתתפה פחות בלחימה ביום הקודם בתפקיד הגנה על הכוח הנסוג. האוגדה לחמה בהצלחה ויחד עם אש התותחים הצליחה להסב אבדות כבדות לגרמנים. הגרמנים הגיבו בהפגזה על הכפר דבראק ובשעה 10 בבוקר חיל הרגלים של הגיס השלישי תקפו את הבריטים. שוב, הפעם כיוון שהגרמנים התקדמו בטורים הבריטים הצליחו לפגוע בכמויות מאוד גדולות של חיילי אויב תוך זמן קצר. במשך השעתיים הבאות הכוח הבריטי, אף על פי שהמשיך לספוג אבדות, הדף כמתוכנן את הגרמנים ולבסוף נסוג בהצלחה לסיינט ואסט.
שורה 41:
 
==סיום ותוצאה==
[[תמונה:German advance (1914).jpg|250px|thumbממוזער|כוחות בריטים בנסיגה הגדולה.]]
בערב ה-24 לחודש בהריטים נסוגו בהצלחה לקוים המתוכננים בולנסיין ובדרך למובוז', אך שם לא נפסקה הנסיגה. בהתחשב בעדיפות הכמותית של הארמיההארמייה הראשונה של הגרמנים, ועקב נסיגת הצרפתים לכוחות של חיל השילוח לא נותרו הרבה ברירות. הגיס הראשון נסוג ל[[לנדרס]], והגיס השני ל-[[לה שאטו]], עמוק יותר לתוך שטח צרפת. בהמשך מהלך האירועים הוביל לאירוע הקרוי [[הנסיגה הגדולה]] שנמשך קרוב לשבועיים ובמהלכו עברו הכוחות הבריטים והצרפתים מהחזית, לעומק העורף הצרפתי מעל 400 קילומטר. במהלך שבועיים אלה לבריטים היו כמה היתקלויות עם הגרמנים שהצליחו לרדוף אחריהם ולהגיע קרוב לכוחות הנסוגים מה שהוביל לקרבות תוך כדי נסיגה, בין היתר [[קרב לה שאטו]] ב-[[26 באוגוסט]], וקרבות ב[[אטרה]] ב-[[27 באוגוסט]] וב[[נרני]] ב-[[1 בספטמבר]].
 
שני הצדדים הצליחו להגיע להישגים בקרב. הריטים, במיעוט דל מול הכוח הגרמני העדיף בגודלו פי 3 הצליחו להדוף את האויב במשך קרוב ליומיים תוך גרימת אבדות כבדות הרבה יותר מאלה שספגו, והצליחו לסגת בצורה מסודרת למשעי. הם השיגו את המטרה האסטרטגית שהציבו לעצמם במלואה. הם הצליחו להגן על הארמיההארמייה החמישית של הצרפתים מפני איגוף גרמני. להישג הטקטי בקרב היה ערך רב בהעלאת המורל בקרב החיילים הבריטים. מדובר היה בקרב הראשון שלהם ביבשת אירופה מאז [[מלחמת קרים]] התרחשה קרוב ל-60 שנים קודם לכן והיו ספקות בקשר לשאלה איך הם ילחמו מול צבאות אירופאיים. הרגשת החיילים הייתה שהם יצאו מהקרב עם ידם על העליונה. הגרמנים מצידם הבינו שהם ספגו מכה מצבא אליו התייחסו בהכנותהים כאל חסר חשיבות.
 
עבור הגרמנים הקרב היווה כישלון טקטי. אף על פי כן, הארמיההארמייה הראשונה שנעצרה בהתקדמות שלה וספגה אבדות כבדות היא הצליחה לצלוח את המכשול שהיוותה תעלת מונס-קונד והמשיכה להתקדם לתוך שטח צרפת. בהמשך כתוצאה מכך נסוגו הבריטים והצרפתים קרוב לפריס והצליחו לעצור את הגרמנים רק ב[[הקרב הראשון על המארן|קרב על המארן]].
 
==מורשת==