עליית אף על פי – הבדלי גרסאות

שלב מקדים לעליית אף על פי החל בסוף [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]]. קבוצת אנשי בית"ר מקרב [[פלוגות הגיוס של בית"ר|פלוגת בית"ר]] ב[[ראש פינה]], ובראשם דוד אסא ו[[גרשון שץ]], פעלו מאזור [[משמר הירדן (מושבה)|משמר הירדן]] להבאת קבוצות יהודים בנות 20-{{כ}}40 אישבני אדם דרך היבשה מ[[לבנון]] ומ[[סוריה]]. באותה דרך פעלה גם קבוצה של [[ברית הבריונים]] בהנהגת [[יהושע ליכטר]] באזור [[מטולה]]. ההעברות נעשו בניגוד לחוקי [[המנדט הבריטי]] ולמרות הגברת השמירה באזורי הגבול. באותו זמן החלו תכנונים להרחבת היקף העלייה וארגונה, בין היתר על ידי [[אברהם סטבסקי]], שעתיד היה להיות ממארגני [[המוסד לעלייה ב'|עלייה ב']]. ב-[[1932]] החלו דיונים בעניין הסדרת נוהלי העלייה. בנוסף, החלו גם לשכור את שירותיהם של כפרים [[צ'רקסיםרקסי]]ם באזור הגבול, מקומות בהם הייתה שמירה בריטית חלשה יותר. כך, למרות הגברת הפיקוח ולמרות תפיסת מספר קבוצות, הועברו עולים אשר הגיעו מ[[פולין]] ומ[[רומניה]] אל אזור [[ראש פינה]]. בשנים [[1930]]-[[1934]] הועברו דרך הגבול הצפוני כמה אלפי עולים.

ב-[[1944]] אורגנו ארבע עליות באוניות "'''מילקה'''" ו"'''[[מריצה (אוניית מעפילים)|מריצה]]'''" על ידי ועדת העלייה של [[ההסתדרות הציונית]] והסוכנות היהודית ב[[בוקרשט]], שבהן עלו 1,074 עולים. באוגוסט טבעה מול הנמל הבולגרי בורגאס האונייה "'''[[מפקורה]]'''", ורק חמישה ניצלו מבין 300 נוסעיה. שלוש אוניות נוספות הביאו מרומניה קרוב ל-1,000 איש. בסוף אותו חודש נכבשה רומניה בידי [[הצבא האדום]].