מג'פהיט – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
MerlIwBot (שיחה | תרומות)
מ בוט מוסיף: jv:Karajan Majapahit
מ שינוי מיכל למכל
שורה 74:
למרות שהלבנים היו בשימוש במקדש (''קנדי'') באינדונזיה באותה תקופה, זה היה אדריכלי מג'פהיט של המאות ה-14 וה-15 שהתמחו בכך. הפיכת השימוש במוהל גפן ובטיח מסוכר תמר, המקדשים שלהם היו בעלי איכות גאומטרית חזקה. הדוגמה של מקדשים מג'פהיט הם מקדש Brahu בTrowulan, פסו בSidoarjo, Jabung בProbolinggo, ומקדש Surawana ליד Kediri. חלק מהמקדשים מתוארכים מתקופות קודמות אך שופצו והורחבו בתקופת מג'פהיט, כגון Penataran, המקדש הגדול ביותר במזרח ג'אווה המתוארך לעידן Kediri. מקדש זה זוהה בנגרקרטגאמה כמקדש Palah, ומסופר שביקר בו המלך היאם וורוק במהלך סיורו המלכותי ברחבי מזרח ג'אווה.
 
חלק מן הסגנון האדריכלי הטיפוסי שכפי הנראה פותחה בתקופת מג'פהיט, כולל שער לבנים בעל גג אדום גבוה ודק שכונה ''kori agung'' או ''paduraksa'', וכן שער מפוצל שנקרא ''candi bentar''. השער המפוצל הגדול של ''Lawang Wringin'' הממוקם בJatipasar שבTrowulan, במחוז Mojokerto, במזרח ג'אווה, הוא אחד מה''candi bentar'' הגדולים והעתיקים ששרדו מג'פהיט. ''candi bentar'' ​​קיבל צורה טיפוסית של מבנה מג'פהיטי - המורכב משלושה חלקים;, רגל, גוף וגג גבוה - המחולקים בצורה שווה וזהה, נועדה על מנת ליצור מעבר לאנשים. לסוג זה של שער מפוצל אין דלתות, ולא מספק שום הגנה, אך מצמצם את המעבר. זה היה כנראה רק לשרת את מטרות הטקס ומטעמים אסתטיים, כדי ליצור תחושה של פאר, לפני הכניסה למתחם הבא דרך גג גבוה ''paduraksa'', שער עם דלת סגורה. הדוגמה של ''kori agung'' או שער ''paduraksa'' סגנון שער אלגנטי של ''Bajang Ratu'', היה בדרך כלל מקושט לרוב בשד ''קאלה'', סוג של [[קיקלופ]], וגם בתבליטים המספרים את סיפור ''Sri Tanjung''. לסגנונות האדריכליים הטיפוסיים של מג'פהיט יש השפעה עמוקה על הארכיטקטורה של התקופה לאחר מכן ביאווה וב[[באלי]]. אמנות ה[[טרקוטה]] המג'פהיטית פרחה גם בתקופה זו. מספר רב של חפצים טרקוטים התגלו בTrowulan. הממצאים נע בין צלמיות אדם ובעלי חיים, למיכלילמכלי מים, קופות חיסכון בצורת חזיר, קישוטים אדריכליים, ואף על צינורות ורעפים.
 
התיעוד האירופי הראשון על מג'פהיט בא מתוך יומן מסע של מתיוסי האיטלקי, נזיר פרנציסקני. בספרו "מסעות של נזיר אודריק מפרדנונה", הוא מתעד את ביקוריו בכמה מקומות באינדונזיה של היום: סומטרה, ג'אווה, וBanjarmasin בבורניאו, בין 1318-1330. הוא נשלח על ידי האפיפיור לפתוח ב[[מיסיון]] בפנים אסיה. בשנת 1318 הוא עזב את פדובה, חצה את הים השחור לתוך פרס, לאורך כל הדרך על פני [[כלכותה]], [[מדרס]], ו[[סרי לנקה]]. לאחר מכן הוא פנה אל האי ניקובר עד לסומטרה, קודם לביקורו בג'אווה ובBanjarmasin. הוא חזר לאיטליה בדרך היבשה דרך וייטנאם, סין, לאורך כל [[דרך המשי]] לאירופה ב-1330.